?

מעבר לתנועה – פאול אל עזרא

מעבר לתנועה – פאול אל עזרא

 אימון קראטה סטנדרטי מורכב משלושה סוגים עיקריים של תרגילים:

1. קהיון: תרגילים בסיסיים, תנועות פשוטות של הגנות והתקפות עם ידיים או רגליים.

2. קאטה: סידרה של תרגילים מורכבים יותר, קרב מובנה נגד מספר יריבים.

3. קומיטה: קרב מוגדר מראש או חופשי נגד יריב אחד או יותר.

מעבר לשלושה סוגים אלה לומדים טכניקות מתקדמות יותר הדורשות ידע בנושאים רחבים אחרים.

  1.  טוריטה: תורת התחמקויות והשתחררויות מתפיסות וחביקות בעמידה ועל הברכיים, כולל נקוע וריתוק
  2.  נאגה וואזה: טכניקות הטלה
  3.  ג'ינטאי קיושו: נקודות תורפה
  4.  קואצו: טכניקות החייאה וטיפול בפגיעות

 לימוד טכניקות מתקדמות אלה דורש מיומנות וידע באנטומיה ופיזיולוגיה של גוף האדם והוא מוביל  לטכניקות טיפול ומסג' כמו שיאצו.

קיהון

 תרגילי הקיהון הבסיסיים בנויים מטכניקות פשוטות או משולבות שמטרתן לתת בסיס טכני למתחילים,לשפר את רמת הביצוע של התלמידים המתקדמים ולשמור על רמתם של הבכירים.

 כל תרגיל ,כל תנועה יש לנתחם על כל מרכיבם כדי להגיע לביצוע הטוב ביותר ללא בזבוז אנרגיה מעבר לדרוש עם אפקט מקסימלי. יש להגיע ולבחון את גבול יכולת הביצוע ולמתוח גבול זה כל פעם מחדש ולחפש אפשרויות חדשות ונוספות לביצוע אותו תרגיל, אותה תנועה.

 בתרגילי קיהון מומלץ לעבוד בעמידות נמוכות ולשחרר את המתח בשרירים שאינם מופעלים בתרגיל הספציפי, כמו כן להתאים את הנשימה ואת הקצב לביצוע.

 "ליטוש הטכניקה הבסיסית הוא הכנה לקרב, על הקראטקה לאמן את גופו לגמישות וחוזק כדי שנפשו תהיה גמישה וחזקה. בשלב זה הגוף והנפש יפעלו כיחידה אחת והקראטקה יוכל להלחם בדרך הטובה ביותר".

 כך כותב מאסטר "אגאמי" אולי התלמיד הבכיר ביותר של מאסטר פונקושי ויורשו המוסרי, בספרו: KARATE DO BEYOND THE TECHNIQUE.

 הקיהון מתחלק לטכניקות הגנה והתקפה שיש לתרגל בצורה רצופה עד שמגיעים לקצב הנכון ולתזמון מתאים. על המתאמן לתרגל כאילו הוא מעורב בקרב אמיתי על חייו וכך להשקיע בתרגיל את כל גופו ואת כל נפשו. דרך תרגול  קיהון לומדים לנשום נכון ולגלות את מצבור האנרגיה ("קי" או "צי") החבויה בתוך הגוף, ולנצל אנרגיה זאת בעת הצורך.

הידיים והרגליים זזות בתאום מלא עם האגן והמותניים. התנועה זורמת ללא התחלה וללא סוף, הגוף משוחרר והעצמה מתרכזת בנקודה אחת בלבד בקצה של האגרוף או של הרגל . דרך התרגול הופכים את התנועות לטבעיות.

מומחים לשפת הגוף רואים בגוף הבעה חיצונית של הנפש ושל התת ההכרה. הבעת הפנים, תנוחות הגוף, תנועות משקפות צדדים תת הכרתיים של האישיות. המראה החיצוני הוא המוכר יותר. דרך הבעות פנים, תנועות, טכניקות, הפעלת כוח השרירים הגוף משדר מסרים  שניתנים להבינם באופן פשוט, חזותי, חיצוני. לעיניים מאומנות מסרים אלה פותחים פתח לעולם פנימי קשה יותר לתפיסה. גילויו של העולם הפנימי התת הכרתי הזה יכול להביא לתוצאות מרשימות. דרך תרגול הקיהון לומדים לפתח חושים וכלים להבנת עולמו הפנימי של היריב ושל עצמנו. עם הזמן והניסיון מתפתח צד פנימי זה דרך הנשימה, ה"קי" שמוצא ביטוי חזק יותר. התהליך הוא ארוך, ניזון מהתנהגות טבעית, מאדיבות והתחשבות, מחופש ושחרור הגוף, מנשימה עמוקה. המתאמן מרגיש וחש מה קורה בתוכו ומסביבו, תנודות וזרימה,רוויה וריקנות, קשיחות ורכות, כבדות וקלות. הצד הפנימי משליך על הצד החיצוני כלים לביטוי עצמי והצד החיצוני זקוק לצד הפנימי ולמצבור האנרגיה המיוחדת שלו. במעלה הדרך מגיעים לאחדות של הגוף והנפש.

קאטה

במקור קאטה הייתה הדרך היחידה המקובלת להתאמן בקראטה, קיהון וקומיטה הם נגזרים מלימוד הקאטה. הקאטה מסמלת לחימה  מובנת ומופשטת נגד מספר יריבים. לפי עדויות שונות יתכן והקאטות הראשונות נולדו לפני כ-1500 שנה עוד בתקופה של "בודי דארומה". דרכי הביצוע של הקאטה השתנו רק במעט במשך כל השנים. העקרונות נשמרו בקפדנות. קאטה מאפיינת שיטה זו או אחרת, דרכה הועברו טכניקות לחימה שונות וגם רוח לחימה.

קאטה ניתן לבצע לבד או בקבוצה. במקרה הראשון מתמודד המבצע לבד עם הקשיים של רצף התרגילים, עושה ניתוח אישי ולומד משגיאותיו, מתאים את נשימתו לקצבו האישי ולהבנתו של המהלכים השונים. במקרה השני העבודה הקבוצתית מאפשרת לבחון את ההבדלים בהבנה בין המבצעים השונים, תיקון וחיזוק הדדי, הרמוניה של מקצבים.

 כאמור לימוד הקאטה מחייב ניתוח המרכיבים השונים, תנועות, נשימה, קצב, התייחסות ליריב בכל מהלך, וליריבים הבאים שמסביב. אחרי תהליך של הפנמה והבנה של אותם המרכיבים מגיעים לשלב הביצוע האמיתי. בכל רמה ובכל דרגה הקאטה משקפת את רמתו הטכנית והמנטלית של המבצע.

 בשלב ראשון מתמודדים עם הצד הטכני וכוריאוגרפי של הקאטה. בשלב שני מנסים להבין את כוונת האומנים שעיצבו את הקאטות כאשר בולט הדבר שכל קאטה מתחילה בתנועת הגנה ולא התקפה כאילו רצו להדגיש שבקראטה אין תוקפנות אלא רק התגוננות אם אין מוצא אחר, דבר שמחזיר אותנו לצד המוסרי ורוחני שלהבודו.

בשלבים מתקדמים, תתפתח תחושה תת הכרתית של הביצוע. מעבר למחסומים אובייקטיביים, למהירות הביצוע, לעוצמה, לעייפות המצטברת שהם שלבים הכרחיים של תהליך הלמידה, רק אחרי ביצוע של כמות גדולה של קאטות במהירות קרב, בעוצמה מקסימלית ובזמן נתון ניתן יהיה להגיע למהות של הקאטה. כל עוד מחסומים אלה לא הוסרו ההבנה תישאר תאורטית ושטחית.

 לפני מספר שנים, בישראל, כדי לסמן מעבר לגיל ארבעים של אחד החברים, נפגשו מספר רב של מתאמנים לאימון יוצא דופן: ביצוע של 400 קאטה רצופים. ביצוע ממוצע של קאטה דורש כדקה. נבחרו שמונה קאטות שונות כשכל אחד יבוצע חמישים פעם. בין קאטה לקאטה תהייה הפסקה של עשר דקות. האימון הכולל לקח קרוב לשמונה שעות. בוודאי שהנוכחים התכוונו לביצוע אמיתי עם כל הנשמה ולא רק לסדרה משעממת של תרגילים סטרילים. רוב המתאמנים לא האמינו שניתן יהיה לבצע את כל הכמות עד הסוף וציפו להתמוטטות בשלבים מסוימים, למרות הקשיים החברים המשיכו , עברו את סף העוצמה, סף המהירות, סף העייפות והמשיכו. הקבוצה הפכה לגוף אחד גדול כשאחד דוחף את השני, מעודד אותו בדוגמתו האישית, אחד מושך וכולם ממשיכים. אנרגיה אדירה פנימית תת הכרתית סוחפת את כולם קדימה, כל אחד לבד עם עצמו, כל אחד חלק מהקבוצה. בביצוע הקאטות האחרונות הייתה תחושה של רחיפה באוויר. כל אלה שהשתתפו באירוע יוצא דופן זה מודים שהבנתם של קאטה  השתנתה והושפעה מניסיון חריג זה.

 צריך להיות ברור מעל לכל ספק שסוג אימון זה אינו מתאים לכל אחד ואין להמליץ עליו כחלק מתהליך הלמידה. אין לדחוף תלמידים מתחילים, מבוגרים, בעלי כושר ירוד או בעיות בריאות להתנסות בחוויה דומה. רק בכירים יוכלו לקחת אחריות אישית  בביצוע סוג אימון שכזה.

ניתוח יסודי של הקאטה דורש זמן רב. המאסטרים הגדולים היו מתאמנים שנים על אותה קאטה לפני שאושרו ללמוד קאטה חדשה. בכל קאטה משהוא ייחודי משלים את הידע הטכני של הקרב במצבים שונים ומציע תשובות ספציפיות.

מאות קאטות ידועות בין השיטות השונות.

מאסטר פונקושי בחר במספר קטן ביניהם והוא מיין אותן בין שתי קבוצות:

1.      הראשונה מקורה בבית ספר "שורי ריו"  בדרום סין. הדגש בקאטה הושם על שימוש בכוח פיזי רב, על תנועות הדורכות כמעט במקום, על תזוזות מעטות של הרגליים. בקבוצה זאת מונים טקי שודאן, טקי נידאן, טקי סאנדן, האנגצו, ג'יטה, ג'יון.

2.       הקבוצה השנייה  מקורה בבית ספר "שאולין ריו" בצפון סין. בקבוצה הזאת הדגש הוא על טכניקות מהירות, תנועות ארוכות, קפיצות וניתורים, ותנועה מתמדת בכל הכיוונים. בקבוצה זאת מוצאים חמש קאטות האיין, בסאי, קוונקו, אמפי, גאנקקו.

3.      על שתי הקבוצות הוסיף מאסטר פונקושי שלוש קאטות טאיקיוקו למתחילים, שהוא בעצמו המציא, וטן נו קאטה (ריכוז של תנועות הגנה והתקפה בסיסיות עם ובלי בן זוג).

קומיטה

כאשר מדברים על "קומיטה", מדברים על קרב אמיתי, הקרב שבסופו של דבר אחד משני היריבים מובס, מושמד. אפשרות זאת אינה אפשרית יותר בימנו אלא במצבים נדירים ביותר שעליהם יש להתכונן ביודעין שאפשרות זאת תישאר אפסית במשך כל ימי חיינו.

 בכל אומנויות הלחימה היום אין אפשרות ריאלית להתעסק בהתנסויות לעימות אמיתי שיביא לפגיעות קשות אצל היריבים. ולכן לצורך האימון הוגדרו תחליפים לקרב חופשי בצורת תרגילי קרב מוגדרים. על מנת למנוע תאונות ופגיעות הופרדו מושגים כמו התקפות אמיתיות וחופש ביצוע מוחלט.

ב"גו-קומיטה" למרות חופש הביצוע המלא, על המכות להיות בשליטה מלאה של התוקף. בסוגים האחרים של קרב, סוכמו בין היריבים מספר כללים כגון מספר התקפות מותרות, גובה וסוג ההתקפות וההגנות.

  מאוד קשה לבנות תחליף לקרב האמיתי המורכב ממרכיבים פיזיים ומנטליים. בלימוד מפרדים את המרכיבים השונים ומנתחים אותם. כל אחד מן תרגילים אינו מושלם ומביא רק חלק מהפתרון. ראיה כוללת מאפשרת, דרך שילוב של תרגילים שונים, להתקרב למבנה הקרב האמיתי. מצד אחד נלמד להתגונן, להתחמק, לתקוף בכל העוצמה, מצד שני נלמד לעמוד מול יריב נחוש לנהוג באותה מידה של עוצמה טקטית ואסטרטגית.

 שלושה סוגים עיקריים של קרבות מוגדרים מתורגלים היום באימון: "סנבון קומיטה", "איפון קומיטה", "יאי".

כמו כן מתרגלים שני סוגים של קרב חופשי: " ג'ו קומיטה" ותחרויות "שובו איפון קומיטה" או "שובו סנבון קומיטה".

 אף תרגיל אינו עולה בחשיבותו על האחרים. בכולם נמצא נקודות חלשות אך גם נקודות המאפשרות להבין היבט זה או אחר של הקרב האמיתי. איזון בלימוד הסוגים השונים יקרב את הלומד להבנה הכוללת של קומיטה האמיתי. תרגילי הקרב מבוססים על הסכם והבנה בין בני הזוג. אם אחד מהם אינו מבין ואינו עומד בהסכם, אין שום ערך לתרגיל ועדיף להפסיקו לפני שיהפוך לקטטה עם איבוד שליטה על כל המשמעות שבדבר. המשך התרגול מנוגד לרוח אומנויות הלחימה בכלל ולבודו בפרט. ההסכם בין השניים מחייב כבוד הדדי המתבטא בקידה שלפני ואחרי התרגול.

סנבון קומיטה

 סנבון קומיטה הנו תרגיל קרב משולב של שלוש התקפות רצופות. טכנית הוא מאפשר ללמוד ולשפר התקפות בסיסיות ובלימתן בעוצמה חזקה. ההתקפות הן חזקות וריאליות ביותר. אחרי הבלימה התקפת הנגד חייבת להיות בשליטה מלאה כדי למנוע פגיעה מיותרת בבן הזוג. עם שיפור התרגול בא גם שיפור בקואורדינציה, איזון וייצוב העמדות, אמינות הטכניקה, איזון ושילוב הטכניקות השונות, קצב, נשימה, וניצול האנרגיה הפנימית "קי".

בהתחלה ההתקפות מתבצעות בקו ישר, מוגדרים גובה וסוג ההתקפות. עם הזמן וההתקדמות הן הופכות לחופשיות יותר בקצב, בכיוון, בסוגי התקפות, הגנות והתקפות נגד.

איפון קומיטה

קרב של התקפה אחת הבאה לבחון את הנחישות והתזמון של בני הזוג המתרגלים. לתוקף אפשרות אחת ויחידה להכניע את יריבו. עליו לחפש את המרחק הנכון (מא), את הקצב המתאים, לבחור את העיתוי האופטימלי, להפתיע את היריב, לתקוף ללא סימנים מקדימים ומתריעים. על המתגונן להיות ערני לכל סימן המשודר מהצד השני, לעבוד על שילוב סימולטני של הגנה והתקפת נגד, לגלות את שגיאותיו וחולשותיו של  התוקף ולשבור את ההתקפה בתחילתה. התקפת הנגד חייבת להיות ברורה ומשכנעת לסיום הקרב.

בשלב ראשון הטכניקות מוגדרות מראש, עם שיפור הרמה הן הופכות לחופשיות יותר בשמירת עקרונות התרגיל: גו' איפון קומיטה.

גו' קומיטה

 סוג יחסית חדש של תרגול שהתחיל להתפתח בסביבת 1930 ביפן ורק ב-1940 באוקינאווה. מטרת הגו' קומיטה לתרגל חופש טקטי ואסטרטגי של היריבים המתמודדים. חופש הטכניקות, הסגנון הוא מוחלט משני הצדדים גם בהתקפות וגם בהגנות. השליטה במכות חייבת להיות מלאה ויחד עם זאת משכנעת ובעוצמהמקסימלית.

תרגול גו' קומיטה דורש ניסיון רב, שליטה עצמית, תזמון, קצב, נשימה נכונה, ניצול ה"קי", וכוח עמידה במצבי לחץ.

גו' קומיטה מתאים לבעלי דרגות בכירות בלבד.

תחרויות "שובו"

 אם בגו' קומיטה כל ההתקפות וההגנות מותרות לכל חלקי הגוף כולל נקודות התורפה, התחרות הנה התמודדות ספורטיבית. רצון המתמודדים לנצח יכול לגרום לאיבוד שליטה ולפגיעות. במקרים רבים קשה לקבוע בוודאות מי הוא המנצח. חוקים רבים ומפורטים מנסים להקל על הקביעה ועל מהלך התחרות. הגבלות חמורות אוסרות על פגיעות באזורים רגישים של הגוף כדי להוריד את סיכון הפגיעות. ההכרעה בקרב היא בנקודות, " שובו איפון" נקודה אחת, "שובו סנבון" שלוש נקודות. הרצון לנצח והמגבלות השונות הופכים את התחרות למשחק של נקודות, דבר שאינו מתאים לבודו.

 כתרגיל השלמה לתרגילי קרב האחרים ולא כמטרה יש חשיבות לבכירים להתנסות בתחרויות.

 ולסיכום כל תרגילי הקרב השונים הם דרך להבין טוב יותר את אומנויות הלחימה, להתעלות מעל הקרב והרצון לנצח, לשיפור עצמי מתמיד, להרמוניה ואחדות עם המתרגלים האחרים בדוגו' ולסובבים אותנו בחיים.

קי קן טאי

 מונח הנ"ל מחבר את הקשר שבין הגוף והנפש (טאי), לפעולה (קן) דרך החרב , היד הריקה, בניצול כוח האנרגיה הפנימית (קי).

ה"קי" מבטא אנרגיה פנימית לרוב לא מודעת. הוא מתפתח דרך התנועה, הנשימה והריכוז. הבנת המשולש קי קן טאי גורם להרמוניה בהפעלת הגוף, השרירים ,העצמות. התנועות זורמות יחד עם קצב הנשימה. הגבול בין ההרגשה הפנימית והתחושות החיצוניות מתחיל להיטשטש, הקשר עם הסביבה הופך לאינטימי. אין יותר הפרדה בין ה"אני" וה"הוא". התוקף והמותקף אחד הם, נעים ביחד,מתקדמים ביחד, זורמים ביחד, ברמות גבוהות אין עימות יותר אלה כוריאוגרפיה טבעית מאוזנת  ומקסימה . קי קן טאי מוביל להבנה ולחדירה אל נפשך ואל נפש הזולת.

/ מאמרים

Share the Post

About the Author

Comments

No comment yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *