?

נוסעים לנופש בחו"ל? צרפו אימון שוטוקאן לחוויה – מאת רמי מיבלום (קיו 1, דוג'ו געש)

נוסעים לנופש בחו"ל? צרפו אימון שוטוקאן לחוויה – מאת רמי מיבלום (קיו 1, דוג'ו געש)

אימון באחד מהדוג'ואים של העמותה בחו"ל יספק לכם התנסות מרעננת ומעצימה. אז איך זה דומה ובמה זה שונה מהאימונים הרגילים? מומלץ שתגלו בעצמכם

בכירי שוטוקאן בישראל זוכים מדי פעם לתבל את שגרת אימוניהם בנסיעה לחו"ל, לאירועים ולאימונים בשלל מדינות בהן לעמותה יש נוכחות חזקה: לא רק במדינת האם ארה"ב, אלא גם בקנדה, בצרפת, בשוויץ ועוד. חלק מאימונים אלה אמנם פתוח גם לבעלי חגורות לבנות וחומות, אך הרושם הוא שלא רבים מהם מממשים את הזכות להשתתף, וזאת לא רק מסיבות תקציביות מובנות. שכן לדעתי דרושה מחויבות חזקה לנסיעה לחו"ל  כשהמטרה העיקרית או הבלעדית היא אימון קראטה, וזו לא קיימת תמיד בשלבים המוקדמים יחסית.

ולכן, רציתי לשתף אתכם בחוויותי משני אימונים שעברתי בשנים האחרונות במהלך נסיעות לנופש בחו"ל. מדובר באימונים שגרתיים ורגילים "בלבד" – לא אימונים מיוחדים, מבחני דרגה או אירועים שנתיים של שוטוקאן. מאידך ההשתתפות בהם אינה מצריכה מאמץ מיוחד, פרט לתיאום הגעתכם מראש, והתועלת גדולה מאוד ללא כל קשר לדרגתכם ולמידת ניסיונכם.

ישראל וצרפת: קשר שוטוקאני אמיץ

כשנסעתי לסוף שבוע בפריז לפני כשנתיים וחצי, היה לי ברור שהחוויה לא תהיה שלמה בלי אימון באחד מ-50 הדוג'ואים של שוטוקאן בצרפת. לשוטוקאן יש עוצמה ונוכחות יוצאי דופן במדינה זו – שהיא מעצמה בכל הקשור לאומנויות לחימה. אלו מביננו שמכירים את ההיסטוריה המשותפת והקשר האמיץ עם העמותה בישראל, גם מודעים לנוכחותם של יהודים רבים במסגרת הפעילות בצרפת.

את הקשר עם העמותה בצרפת עשיתי עוד לפני צאתי מהארץ, ו"שודכתי" לדוג'ו המרכזי בווז'ירארד (Vaugirard) שברובע הלטיני של פריז.

לווז'יראד הגעתי בתום יום עמוס ומעייף שכלל בין היתר ביקור במגדל אייפל וקניות בגאלרי לפאייט. מה שעורר אותי היה עצם הציפייה להגיע לאימון (בנסיעה בשני קווים של המטרו) והסקרנות לקראת חוויה ראשונית.

הדוג'ו בווז'ירארד ממוקם במעין מתנ"ס המיועד לפעילות ספורטיבית בלבד – מבחוץ זה נראה כמו עוד מבנה עירוני אפרורי, אך בפנים מתגלה מתחם שכולל שלל אולמות המיועדים לענפים השונים, ולצדם שורה של חדרי הלבשה ומלתחות. אתה מסתכל על המתקן מעורר הקנאה ומבין את ההבדל בין מדינה בעלת תרבות ספורט במובן העמוק שלה לבין מדינה שאינה כזאת. בצד אולמות בהם ניתן לראות חוג כדורסל לבני נוער, חוג התעמלות לנשים מבוגרות ואימון טאייקוונדו, שוכן הדוג'ו של שוטוקאן.

האימון הספציפי אליו הגעתי היה מיועד אך ורק למתאמנים בדרגת דאן 2, אך למרות שאני בעל חגורה חומה, קיבלה אותי קבוצת המתאמנים הקטנה בשמחה, אחרי הכל – הגעתי במיוחד מישראל…השמות אלי כהן ומאיר יהל מוזכרים מיד, מה שמקל על שבירת הקרח. אגב, בצרפת זוכרים היטב את ניצחונה של נבחרת הקומיטה שלהם באירוע 40 שנה של שוטוקאן בישראל, ודי גאים בו.

את האימון העביר מאמן בשם חאלד (דאן 3), ומבט על המתאמנים גילה את צרפת האמיתית – מגוון גזעים וצבעים, כולל יהודים, ערבים, אפריקאים וצרפתים "רגילים". האימון עצמו נפתח בחימום אנרגטי במיוחד (כולל מעין התגוששות בסגנון סומו שרוקנה את הריאות מאוויר), ונמשך בחומר מתקדם למדי (עבורי לפחות) – כולל תרגול השתחררות מלפיתות. הצרפתית שלי די קלושה, והיה מאתגר לנסות ולהבין את ההנחיות פה ושם. אם לקחתי משהו מהאימון הזה מבחינה מקצועית וטכנית הוא שיש לאן לשאוף…

 

אימון בנמל האם – קליפורניה

הפעם השנייה בה השתתפתי באימון בחו"ל הייתה לפני כשנה בעת ביקור משפחתי בקליפורניה. במקרה זה מדובר בדוג'ו של רדווד סיטי לא הרחק מסן פרנסיסקו, תחת הדרכתו של שריג'יט מוקרג'י (דאן 2) – איש הייטק, שהחל להתאמן לפני 17 שנים באוניברסיטת סטנפורד.

גם כאן התקבלתי בחמימות, ושוב שמחתי לגלות שלשוטוקאן ישראל יש שם טוב בחו"ל. כשהגעתי בשעת ערב לאימון באולם הכדורסל של בניין YMCA מצאתי דוג'ו קטן יחסית (באימון בו השתתפתי נכחו עוד מתאמן בעל חגורה חומה ושניים בעלי חגורות לבנות). מוקרג'י פתח את האימון בתרגול קיהון סטנדרטי, מעין המשך ישיר לחימום, ובהמשך בתרגול קומיטה.

חלק גדול מהאימון הוקדש לביצוע חוזר ונשנה של קאטת היאן סנדאן. לרוב אני רגיל לתרגול של כל הקאטות באימון נתון, אך דווקא במקרה זה מצאתי תועלת רבה כי מוקרג'י טרח להתעכב על הדקויות השונות באופן שפה ושם האיר את עיניי וגילה לי דברים שלא ידעתי על הקאטה. לנוכח המשמעות שאנו מייחסים לקאטה בשיטת האימון שלנו, הרי שתוספת מימד נוסף להבנתה היא בבחינת דבר לא מבוטל.

אגב, הוותיקים שביננו בוודאי מכירים את שמו של ג'ים סגאווה (דאן 5), אגדת שוטוקאן קליפורנית. סגאווה מעביר ברדווד אימון בכל יום ראשון הראשון בחודש, ואנשי הדוג'ו מדברים על כך בעיניים בורקות כחוויה שהיא בגדר חובה.

אז למה אני ממליץ על אימון בחו"ל?

ראשית, שבירת שגרה היא תמיד דבר מומלץ, לא רק בקראטה, ומעניקה אנרגיות חדשות, כשלחוויה החיובית יש ערך חשוב בפני עצמו. אני חושב שיש משהו מרענן באימון שמועבר בשפה זרה יחד עם מדריכים ומודרכים בני גזעים ולאומים שונים – פרצופים מהסוג שאינך רגיל לראות באימון השגרתי – אך כל זאת תחת מכנה משותף אחד.

שנית, גם אם מדובר בשיטת אימון דומה ואף כמעט זהה לשיטת האימון המוכרת לנו מהדוג'ו – תמיד יימצאו ניואנסים שונים והבדלים מהם ניתן ללמוד, או לכל הפחות יספקו חומר למחשבה להמשך הדרך. אני חושב שאלו מאיתנו הנוהגים מדי פעם להתאמן בדוג'ו אחר בארץ יחתמו על אמירה זו.

ושלישית, ולא פחות חשוב: גם אינדיבידואליסט קיצוני יתקשה לבטל את תחושת השייכות למשהו גדול ממנו, ובמקרה שלנו – ארגון בינלאומי שכולל אנשים רבים ששותפים לאותה דרך ומחויבים לה. חשיבה ספקנית וביקורתית היא אמנם דבר בעל משמעות, אך כך גם קבלת אישור מדי פעם שמה שאתה עושה הוא נכון.

לסיכום, אני ממליץ בכל פה: בביקור הבא שלכם בחו"ל צרו קשר עם הדוג'ו הקרוב לבית המלון שלכם, עשו מאמץ ולכו להתאמן. ולא שחסרים מקומות: מארה"ב ועד הונג קונג, מקורסאו ועד יוון – באתר ה-SKA תוכלו למצוא סניפים רבים של העמותה או כאלה הקשורים אליה.

אני מאמין שתודו לי על ההמלצה.

רמי מיבלום (קיו 1, דוג'ו געש)

/ מאמרים

Share the Post

About the Author

Comments

Comments are closed.