?

על תפקיד הסניורים באימון מיוחד

על תפקיד הסניורים באימון מיוחד

מאת מאיר וקסמן

עוד על תפקיד הסניורים באימון מיוחד ד . צמבר2003

יחסי סניור 'ג – וניור באימון מיוחד הוא נושא חשוב מאין כמותו, בתכנים של

שוטוקאן שלנו, ויבורך יוסי מורסיאנו שטרח להעלות את מחשבותיו בנושא בפני

כולנו .

האימון המיוחד כשמו כן ה . וא בצורתו הנוכחית הוא באמת מיוחד רק לנו ועלינו

לשמור אותו , מכל משמר, ככזה ל. אימון מיוחד לא מגיעים כדי לשפר טכניקה

גם לא כדי ללמוד תנועות חדשות. לאימון הזה מגיעים כדי לפרוץ את כל

גבולות היכולת שחשבנו שיש לנו, להשתחרר מהפחד ללכת עד הסוף, לגלות

שמה שנראה לנו מראש כמיצוי יכולתנו הוא בעצם רק תחילת היכולת

האמיתית .

לרובנו קשה , קשה מאד לעמוד במטלה האמיתית , דהיינו לעבור את האימון

כולו ללא תנועה של רפיון, להשמיד 10,000 יריבים ולא לחלום או לוותר לשניים

שלושה או עשרה יריבים בדרך. תפקיד הסניור הוא לדחוף, לעזור למתאמנים

למצות את עצמם, לא לבצע תנועות אוטומטיות או תנועות התעמלות , אלא

באמת להשמיד כל יריב בכל תנועה ובכל אימון .

כדי לעשות זאת חייב הסניור בנתינה אינסופית ובאהבה רבה לג'וניורים. קשה

מאד לסחוב אימון אישי חזק ולסחוף אתך עוד 10 או חמישים או מאה וחמישים

איש ( הכל לפי התפקיד . ) קשה עוד יותר מכיוון שהאהבה, הנתינה והרצון לעזור

ולדחוף באים לידי ביטוי בצעקות וגערות. תפקידם של אלה הוא לא לאפשר

למתאמן "לנוח" ברמה מסויימת של מאמץ אלא לדחוף הלאה, עוד ועוד, לאתגר

את קצה גבול היכולת .

ההנחה הבסיסית היא שמי שהגיע לאימון, הגיע בהחלטה אמיצה להצליח בו.

אך ההחלטה לא תמיד מחזיקה מעמד לאורך כל האימון ובדיוק ברגע של

הויתור והנסיגה מופיע הסניור התורן ומונע את הנפילה 'ג. וניור המבין את

המנגנון הזה והוא בעל בטחון עצמי מינימלי , מבין גם את תפקיד הסניור ולא

רואה בעזרתו/גערתו פגיעה או עלבון .

כך הגדיר לנו סנסה אושימה את תפקיד הסניור באימון מיוחד וכך גם נהג

בעצמו באימונים הראשונים בהם היה לי הכבוד להשתתף ולשמוע אותו גוער

וצועק על הסניורים שלי . מאוחר יותר העביר את התפקיד לשכבת המנהיגות

הראשונה שלנו ואח" , כ עם התבגרות שכבה זו ציווה עליה מפורשות להעביר

את משימת הדחיפה וההנעה לדור הבא של הסנירים. סניור הנמצא בקבוצת

הגיל והדרגה שמתפקיד ל ה תרום ל, עזור ולדחוף ובמקום זאת עוסק רק באימון

האישי שלו חוטא לתפקידו ומתנהג באנוכיות !.

הסנסה גם הגדיר מפורשות שבזמן אימון , יחסי מתאמן – מורה הם פורמליים

ונוקשים , אך ברגע שבצענו את הקידה המסיימת , אנו הופכים לחברים הטובים

ביותר של תלמידינו ושומרים על יחסי ידידות וחום. לנוקשות ולקשיחות יש מטרה

ואסור לקחת אותם איתנו מעבר למסגרת השיעור .

מכאן גם נגזר הגבול של הצעקות והגערות באימון מיוחד. הסניור חייב

להקפיד הקפדה ייתרה בכבודו של הג'וניור. צעקה, גערה, דחיפה קדימה !כן,

עלבונות בעלי גוון אישי לא!. קשיחות למען מיצוי היכולת של המתאמן כן!

אבל קשיחות כחלק מהאגו של המורה או יחס מתנשא לא !.

חלק מהטכס של סיום אימון בקראטה הוא גם בקשת סליחה של המורה מכל

תלמיד שחש נפגע במהלך השיעור. זה גם הרעיון באימון מיוחד. "אני מצטער

ומתנצל אם נפגעת אישית , אבל אמשיך לדחוף וללחוץ עליך גם באימון הבא ".

מקרה מיוחד הוא המתאמנים המבוגרים. כאן נדרשת רגישות יתר של הסניור

ובעיקר מקצועיות וידע על הנדרש ממתאמן מבוגר. מתאמן כזה אמור לעבוד

בצורה אחרת, לאט יותר מצד אחד אבל ממוקד יותר ומחובר לנשימה מצד שני

ועל הסניור לדחוף , לאתגר ולהקפיד שאכן יעשה זאת, לאורך כל האימון, ולא

יהפוך את גילו לחזות הכל בבחינת "הגעתי לאימון, עשיתי את שלי , מגיע לי

. "ש"צל לדוגמא : מתאמן מבוגר , עם בעיות ברכיים וגב קשות , לא חייב לרוץ

בכל הכח בריצת הבוקר , אבל חייב גם חייב ללכת עם עצמו , במהירות

האפשרית ולא בקבוצות שיחה ודיון .

ולסיום, סנסה אושימה אמר פעם שבשלושת האימונים המיוחדים הראשונים

שלנו אנו משתדלים לשרוד , בעשרת האימונים הבאים משתדלים למצות את

המכסימום ולא לפספס אף תנועה ובאימונים שלאחר מכן אנו עסוקים בנתינה

ובהשפעה על הסביבה כדי לשפר גם את האימון של אלה שסביבנו. כמי

שמאחוריו כמה וכמה אימונים מיוחדים , שכחתי כבר את הפרק של עבודה

לעצמי בלבד ואני מנסה , מזה עשרות אימונ ,ים לתרום ולסחוף אחרים. ברצוני

לנצל את דפי העיתון ובהזדמנות זאת להתנצל, שוב, בפני כל מי שחש נפגע

ממני באימון מיוחד ולהבטיח , ,שוב לא לתת לך לוותר לעצמך באימון הבא .

מאיר וקסמן

/ מאמרים

Share the Post

About the Author

Comments

No comment yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *