?

ביקור אצל הסנסיי

ביקור אצל הסנסיי

"זאת הקאטה שאתה מתכוון להציג בפני הסנסיי? אני מצטער, אבל לא. זו לא קאטה שמתאימה לחגורה שחורה. הצגתה תבייש אותך ואת הדוג'ו שלנו". נזף בי זאב מינזלבסקי מאמן הקראטה שלי. "אבל זו הקאטה המועדפת עלי. התאמנתי עליה עשרות שעות!" מחיתי. אבל זאב היה נחרץ: "תתחיל לעבוד על קאטה גבוהה יותר, כגון בסאיי. תגיש אותה לאימון הבא להערות." היתי המום "אבל זה דורש שעות רבות של אימון, עכשיו כבר לילה והאימון הבא שלנו הוא מחרתיים!" קבלתי בפניו. אבל אז הגיע התשובה בעלת ההגיון הצרוף שאין לעמוד בפניו: "אם כך, נשארו לך שלושה ימים מלאים להתאמן…."

כך התחיל האימון המרתוני שלי על הקאטה בסאיי, לקראת ביקורי הצפוי בביתו של הסנסיי בקליפורניה. ולא סנסיי מהשורה, אלא לא פחות מאשר ראש שוטוקאן בעולם, סנסיי אושימה הנערץ. השתלשלות האירועים המופרכת הזו התחילה, כאשר לקראת נסיעת עסקים ללוס אנג'לס, יצרתי לתומי קשר עם שוטוקאן אמריקה והבעתי את רצוני לבקר בדוג'ו המפורסם שהוקם לכבוד הסנסיי. להפתעתי, קבלתי תשובה שהסנסיי ישמח לארח אותי באופן אישי. רק כדי להמחיש את תדהמתי, אציין כי בביקורו של אושימה בארצות בהן פועל שוטוקאן ברחבי העולם, מאות מגיעים לראותו, ולא אפשרי למתאמן מהשורה, גם אם הוא בעל חגורה שחורה, לשוחח עימו.

הימים הבאים היו מפרכים. התאמנתי על הקאטה בכל הזדמנות אפשרית: בחצר הבית שלי, מאחורי דלת סגורה במשרדי, וגם בלילה במיטה, משחזר את המהלכים שבקאטה צעד אחר צעד. המאמן שלי והמתאמנים הבכירים בדוג'ו העירו לי הערות בונות, אך אלו יצרו אצלי מתח רב שלא הקל עלי. לדוגמא, לפני הצגת הקאטה, יש לצעוד מספר צעדים, לקוד קידה בפני המאמן ולנקוב בשם הקאטה. עשיתי זאת, אך זאב עצר אותי מלהמשיך: "אם תציג ככה את הקאטה שלך בפני הסנסיי הוא ישלח אותך מיד בחזרה למלון שלך. בדרכו העדינה הוא יגיד לך: אתה נראה עייף מעט היום. אולי כדאי שתלך לנוח מעט ופעם אחרת תציג בפני את הקאטה?"

הדרך למעונו של הסנסיי נמשכה כשלוש שעות. ביתו היפה, אך הצנוע נבנה על ההרים שמעל סנטה ברברה וצופה על האוקיינוס השקט. כאשר הגעתי, היה זה כבר ערב. הוא המתין לי בפתח הבית, אדם מבוגר, בבגדים פשוטים ושיער מאפיר. לחץ את ידי בחיוך והכניסני לביתו. מייד שאלני האם יוכל להכין לי ארוחת ערב. התבלבלתי מעט, ובנימוס דחיתי את ההצעה. הוא לא ויתר, וכאשר הבין שאת הארוחה האחרונה אכלתי בצהריים, ניגש מייד להכנת הארוחה. היתה זו ארוחה מקסימה שנפתחה במרק מיסו, ועיקרה היה פסטה עם ביצי דגים. לצידה הוגשו נתחי אבוקדו ברוטב סויה עדין. ליווינו את הארוחה ביין פינו נואר קליפורני משובח.

סנסיי אושימה סיפר על אירוע מכונן בחייו, אשר התרחש בצעירותו ביפן. כאשר היה בן 51 לערך, קבוצת ילדים הכתה ילד בן גילו, אשר כל אשמתו היתה שהיה שקט ומופנם. אושימה ישב בצד ולא עזר לילד, למרות שכאב לו מאוד חוסר הצדק שנעשה לו, וזאת כי חשש שאם יעזור, יכו גם אותו. שנים אחרי זה האירוע המשיך להכאיב לו. "מדוע לא עזרתי לו? אמנם היו מכים אותי, אך יכולתי לעמוד בזה. לכן, שנים לאחר מכן, כאשר התאמנתי בקראטה, כל פעם היתי שואל את עצמי: האם אתה מוכן כעת לקום ולהגן בגופך על חוסר צדק שנעשה לאדם אחר?"

הוא עצמו, מעולם לא פרסם בקרב ידידיו שהינו מתאמן בקראטה. אפילו משפחתו לא ידעה על כך. הוא רצה שיראה בעיניהם "נורמאלי". כאשר התחיל לאמן בארה"ב, קראטה לא היה ידוע לקהל הרחב ואושימה חיפש דרך על מנת להוציא אותו ממחשכי הדוג'ואים. האמריקאים אוהבים מאוד ספורט, ואושימה אף הוא הגיע למשחקים, כגון בייסבול. הוא הביט סביב, ראה הרבה בחורות יפות ונערים ושאל את עצמו: מדוע קהל זה אינו בא לראות אימוני קראטה? חברים לדרך הציעו לו להפוך את הקראטה לספורט. אושימה פסל אפשרות זו. לאמריקאים לא היה צורך ללמוד ספורט חדש, ואושימה לא רצה לאבד את המסורת והטקסים היפנים המהווים חלק בלתי נפרד מהקראטה. כפתרון, הוא יצר את הקרב התחרותי, בו שני אומני קראטה נלחמים אחד עם השני בקרב מוסדר עם חוקים. הקונספט זכה לפרסום רב ומשך אליו המוני מתאמנים. כך הפך ארגון (Shotokan Karate of America (SKA לארגון ענק.

שאלתי את מר אושימה כיצד אנחנו יכולים להתחבר למקורות הכוח בגופנו. באמצעות הנשימה, השיב הסנסיי, היא זו המקשרת בין תת המודע למודע. ידוע הסיפור על אישה שהרימה רכב במו ידיה, כדי לחלץ מתחתיו את בנה. היא עשתה זאת ללא מחשבה מושכלת, אלא באמצעות כוח ששאבה מתוכה. בקראטה אנחנו רוצים להגיע לכוחות אלו. אמנם בלי המודע לא ניתן להבין מדוע יש לבצע תרגיל מסויים, אבל בלא התת מודע, לא ניתן להגיע לכוחות האמיתיים הטמונים בנו.

שאלתי אותו מה הוא שינה ושיפר בשוטוקאן, מעבר למה שלמד אצל מאסטר פונאקושי ? שום דבר לא שיניתי. גם אסור לי לשנות דבר. שוטוקאן היא משנתו של מאסטר פונאקושי וכל תפקידי הוא ללמד אותה, בדיוק כפי שלמדתי אותה. הבעייה בעולם המודרני היא שהוא מעמיד את האגו במרכז. רבים חשים שעליהם לשנות דברים טובים שלמדו, על מנת שיוכלו להוכיח שהטביעו את חותמם בעולם הזה. אולם התורה שנמסרה לנו על ידי המלומדים, זוככה כבר לשלמות על ידי דורות רבים קודמים. מדוע עלינו לשנותה? צניעות זו שעלתה מדברי אושימה עברה כחוט השני בכל שיחתנו.

אדם צריך להתאמץ להוציא את הטוב שבו, והקראטה מסייע לנו לעשות זאת. אלפים רבים של שעות אימון, מאפשרות לנו להבין עד כמה אנו חלשים כבני אדם וכמה עוד עלינו לעשות על מנת להביא את אומנות הקראטה שלנו לכדי שלמות. כך אדם צריך לעשות גם בשאר תחומי חייו. עליו להתאמץ לשפר את התכונות הטובות שלו. אמנם בכל תחום ישנם אנשים לא ישרים ופוגעניים, אך למזלנו, יש גם אנשים ישרים בעלי אישיות בשלה. אבן קטנה במים יוצרת אדוות גדולות. תפקידנו להיות האבן הזו. לקדם את הטוב והאנושי ולסייע לחלשים.

המצער הוא שהחברה כיום מחשיבה כסף כהצלחה. בעלי הממון אינם בהכרח בעלי המנטליות הבשלה ואינם יכולים לתמוך בחלשים. שאלתי את הסנסיי כיצד באים לידי ביטוי הבדלים בין מתאמנים מרחבי העולם. הסנסיי חשב מעט, וענה לי כי אמנם ישנם הבדלי מנטליות בין עמים, אך כאשר הם מתאמנים, הבדלים אלו אינם בולטים, אלא עולה וצפה האנושיות ובשלות האופי של המתאמן.

בהמשך ביקורי בקליפורניה, בקשתי להצטרף לאימון שוטוקאן בלונג ביץ'. מאמן בשם סמי, ענה לטלפון, וכאשר שמע שאני מישראל, שמח מאוד. התברר כי מוצאו הוא לבנוני. "האם מיקי דותן עדיין מאמן במעלה אדומים? תמסור לו "שלום" ממני. ואל תשכח להרים טלפון בפעם הבאה שהנך מזדמן ללונג ביץ', אזמין אותך לארוחה מזרחית עם חומוס ופלאפל!". החיוך לא סר מפני דקות ארוכות אחרי השיחה. אכן, אנושיות חוצת גבולות.

השאלה מה גרם לסנסיי להזמין אותי לערב כל כך אישי בביתו לא הרפתה ממני במשך כל הימים שקדמו לביקור וגם במהלכו. רק בעת הנסיעה חזרה למלון שלי, בשעת לילה מאוחרת, כאשר הירח המשתקף על פני האוקיאנוס ליווה אותי ואת מחשבותי מהביקור, הבנתי לפתע. מקורה של הנגישות המפתיעה הזו היא באנושיות האמיתית שקרנה מאדם זה. אנושיות שלדבריו הינה יעודו של הקראטה.

חלקכם כבר ודאי סקרן לקרוא האם הצלחתי בהצגת הקאטה בפניו. ובכן, הסנסיי כלל לא ביקש אותי

להציג אותה. ואולי לטובה…

יוסי גינוסר, נידאן, דוג'ו קרית אונו

 

/ כללי, מאמרים

Share the Post

About the Author

Comments (3)

  1. Great blog you have got here.. It's difficult to find good quality writing like yours these days. I really appreciate individuals like you! Take care!!|

    • :

      This was so helpful and easy! Do you have any arectlis on rehab?

  2. :

    Thanks Mimi, we will post anything relevant in the future.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *