?

קאטה – לחימה וקצב

קאטה – לחימה וקצב

מאת מאיר וקסמן 

עשרות דרכים ללימוד ואימון הקאטה. כל דרך תורמת להבנת הקטה מנקודת מבט נוספת, חדשה. באמור להלן אנסה להתמודד עם שני אלמנטים:  תחושת

הלחימהוקצב/מהירות ביצוע הקאטה והקשר ביניהן. 

הקטה, כמו כל דבר בקראטה היא קודם כל לחימה. סנסה אושימה חזר והדגיש באוזנינו אינספור פעמים: "עליך להיות משוכנע באפקטיביות של מה שהנך מבצע. אם אינך משוכנע אל תבצע". והכוונה היא שאיננו מבצעים תנועות סתמיות. עלינו לחקור וללמוד כל תנועה בקטה עד שנבין הבנה מושלמת את תפקידה ואת האפקט שלה על היריב. 

 באימון הקאטה קיימת סכנה של שיגרה, היסחפות עם הזרם, ביצוע קטה כתרגיל גופני אירובי. כל אלו הן סכנות הרובצות לפתחו של כל מתאמן ולאו דווקא מתחילים או חגורות לבנות. ריצת מרתון, מסע בן מאה קילומטרים, שחייה ארוכהכל אלה דוגמאות לפעילות גופנית עתירת מאמץ. מאמץ לא פחות ולעיתים אף עולה  על המאמצים שאנו מבצעים באימונים. השוני בין אימון קראטה לבין פעילויות עתירות מאמץ אחרות הוא נוכחות היריב בכל מקום ובכל חלקיק שניה. נוכחות שאסור לנו לשכוח או להתעלם ממנה לרגע.

  בפעילויות אחרות ניתן "להשכיב את המוח לישון" לתת לגוף להיכנס לרוטינה של הפעילות ולרחף במחשבה במקומות אחרים. רץ מרתון שקשה לו יכול לדמיין את עצמו בברכה קרירה, פלוגת צנחנים במסע ממשיכה, לעיתים, ישר לתוך השדה כשהמפקד פונה בעיקול הדרך וכל החיילים ישנים בהליכה,  לנו הדבר אסור. רגע אחד של אובדן ריכוז והיריב ניצח. במקרה כזה כל מה שקורה באימון מרגע זה ואילך אין לו משמעות מכיוון שהיריב כבר ניצח דהיינו אתה מת. 

 גישתנו לבצוע הקטה חייבת להיות אך ורק כזו . הקטה היא קרב.  קטה איננה שלמות אחת הרמונית שיש לבצעה כמכלול. התייחסות לקטה כמכלול מוריקה אותה מתוכן וחושפת אותנו לסכנה של אובדן תחושת היריב. קטה היא עשרה יריבים (או עשרים בקטות המתקדמות) שעלינו לחסל אחד אחרי השני. באימון מיוחד או באימונים מרובי קטות בדוג'ו לעולם אינני מבצע שמונים קאטות. אני משמיד 1,000 יריבים ! (עשרה בהיאנים ובטקי, עשרים בבסאי ובקאנקו). 

 לא ניתן לאורך שעתיים של אימון לשמור על ריכוז מספיק כשחושבים על הקטה כמכלול. כשאני מתחיל אימון כזה, אני יוצא למסע מלחמה ב 1,000 יריבים. כל אחד מהם שינצח אותי באמצע,  שיתפוס אותי ברגע של הסח דעת, של ביצוע תנועות באופן אוטומטי הוא היריב האחרון. מה שבא אחריו הוא הצגה בלבד. היה וקרה הדבר, הסביבה לא תחוש בכך אך אני יודע, עמוק בפנים, שהסיפור נגמר. הפסדתי, לא עמדתי במשימה. 

אימון קרב נגד 1,000 יריבים הוא הדבר האחרון שעושה מועמד לבחינת שודאן או נידאן לפני הבחינה. זו ההכנה הטובה ביותר עבורו והמדד הטוב ביותר עבור הסניורים לדעת מי עומד בפנינו, את מי אנחנו מגישים למבחן הדאן. 

דרישה לצורת אימון ולתחושה כזו עלולה להישמע תובענית, מתאימה לצעירים ולחזקים ובעלי הכושר בינינו ולא היא. ההפך הוא הנכון. הדברים לעיל נוגעיםבאפקטיביות של ההתמודדות ולא בכוח הגלום בה. כשאתה צעיר וחזק דרכך היא דרך הכוח, זו צורת הביטוי האפקטיבית ביותר שלך. כדי להוריד יריב אתה משתמש בכל כוחך. כל זמן שזה כלי הביטוי שלך זה בסדר, בתנאי שהנך מסוגל להפעילו 1,000 פעמים ללא כשל אחד.  כשאתה מבוגר ומנוסה הטכניקה שלך מדויקת יותר החיבור טוב יותר, הנשימה מסייעת, התזמון טוב יותר . גם ממך נדרש: את מלוא היכולת הזו הצג 1,000 פעם בצורה מושלמת. 

לחזק ולחלש, לצעיר ולמבוגר רק מדד אחד באימון הקאטה – היכולת להפעיל פעם אחר פעם יכולת אפקטיבית להשמיד יריב  ולחזור על כך כמספר היריבים המופיעים באותו אימון.  

 עד כאן הגדרת המטרה –  כיצד יש לחוש בעת האימון ולמה לשאוף בביצוע הקאטה. חברי הסניורים לבטח חוו הרגשה זו באימונים מיוחדים ובאימונים מרובי קאטות שאנו מבצעים בדוג'ו. אך  כיצד מנחילים תחושה זו הלאה? כיצד גורמים לג'וניורים שלנו לקבל את המסר בשלב מוקדם יותר ולהתקדם הלאה, מהר יותר ממה שאנו עשינו?. דיבור והסבר כמו זה הנתון לעיל חשיבותם מוגבלת אם בכלל. כל מי שאין לו בעיות מיוחדות בהבנת הנקרא מביןתאורטית את האמור לעיל אך כיצד הופכים זאת לתובנה גופנית?, כיצד יוצקים זאת לתוך הקטה שלנו ושל תלמידינו?.

    נראה לי שהמקום הנכון להתחיל את הנחלת תחושת הקרב הוא טיפול במהירות ביצוע הקטה ובקצב המעברים בין היריבים. אצל רוב התלמידים הנטייה הטבעית  לעבוד מהר. מהר מדי. ישנה סכנה שהתרגום של הרצון להשמדת היריב ורוח הלחימה, יבואו לידי ביטוי במהירות הביצוע. אך כאן עלינו לעצור ולהזכיר לתלמידים שני דברים: 

 א. המדד הוא האפקטיביות. תנועה מהירה ואפילו מהירה וחזקה, איננה ערובה לאפקטיביות. אם מהירות התנועה עולה על המהירות בה אני יכול להעביר את המשקל המלא שלי דהיינו מהירות תנועת האגן, התנועה אינה אפקטיבית. הדרישה מהתלמיד חייבת להיות עבוד נמוך, חזק, הנע את האגן בצע תנועות שלמות תוך סחיטת כל תנועה עד סופה ובאילוצים אלו,ואלו בלבד, נסה להגביר מהירות למקסימום. 

ב. יריבים אמיתיים מגיעים הרבה יותר לאט מאשר אתה מדמיין לעצמך ומדגים בקאטה שלך. ניתן להמחיש זאת לתלמידים על ידי ביצוע תרגול רב משתתפים כאשר כולם תוקפים אחד. מתבונן מהצד יוכל למדוד שתיים, שלוש, ואפילו ארבע שניות בין תוקף לתוקף (גם כאשר מאיצים בהם לתקוף במהירות וללא  הפסקה). האם כאשר אנו מבצעים קאטה אנו שומרים על רווח של שתי שניות  בסוף כל יריב?. 

הדרישה מהתלמיד (בקטות היאן) היא, לכן, לקצב נכון של עשר היתקלויות ביריב או עשר התפוצצויות ותשע הפסקות של שניה אפילו שתיים בין יריב ליריב בהמתנה ליריב הבא.  אין ליפול מיריב ליריב במין רצף המתמשך מתחילת הקטה ועד  סיומה. 

קיימות מספר טכניקות ודגשים באמון אותן אני נוהג ליישם כדי להקנות ולהשריש בתלמידים את הגישה הנכונה לקטה בכל האמור בקצב בצוע הקטה ובתחושת יריב.  

      א. בצוע הרבה קטות תוך ספירת יריב יריב. לא תנועה תנועה ולא קטה שלמה. אם פעם נהגתי לחלק את אימון הקטה לשלושה חלקים כאשר בראשון סופרים תנועה תנועה, בשני יריב יריב ובשלישי קאטה שלמה ("יוי , אז'ימה"), כיום יותר ממחצית אימון הקטה נעשה בדרך של ספירת יריב יריב.     

       ב.אימון הקאטה תוך ביצוע כל יריב מספר פעמים רצוף ולאחר מכן עוברים ליריב הבא. אם ביצעתי כל יריב 30 פעם ביצעתי למעשה שלושים קאטות. מספר החזרות הרב על כל יריב תורם להתגבשות התנועות הנפרדות   לתחושה של יריב אחד ברור ומוגדר. (לשיטה זו ייתרון נוסף: מכיוון שכל   פעם אני מטפל ביריב אחד המקום הדרוש לתרגול קטה כזה קטן בהרבה    מן הדרוש לתרגול רגיל של קטה). 

 ג. ביצוע "בונקאי" האפליקציה של הקאטה כנגד יריב אמיתי. בעבודה עם בן  זוג עוברים יריב אחר יריב של הקאטה ומבררים האם כל סדרה של     הגנות/התקפות בקאטה, אותה אנו מכנים "יריב" אכן ברורה לנו לחלוטין. לאחר מכן מבצעים תרגול קטה שלמה כשהמבצע מוקף במספר היריבים    שבקאטה ונלחם נגד כולם. 

      ד. הקאטה בנויה מיריבים והפסקות שביניהם. מהניסיון למדתי שכאשר עובדים בקטה שלמה, ללא ספירה,   קשה מאד לתלמיד לשים חייץ ברור בין היריבים כשמבקשים ממנו להתמקד ביריב. היריב עדיין איננו מגובש דיו. התנועות קטועות ודומות לעבודת קיהון, או לחילופין התנועות לא מסתיימות ו"נופלים"  ליריב הבא בלי שסיימנו לחלוטין את היריב הנוכחי תוך "מחיקת" החייץ בין היריבים. התוצאה הסופית היא קטה מונוטונית,  חסרת אפקטיביות המקרינה אי הבנה  של מושג  ה"יריב".

 ניסיתי להפוך את הסדר ולמקד את המחשבה בחיץ/בהפסקה שביןהיריבים וליישם אותה תחילה. שחררתי את התלמידים מהדרישה להתייחס ליריב עצמו ובצעתי עשרות קטות בכל אימון כאשר התלמיד נדרש לספור בלב שתי שניות (עשרים ואחת, עשרים ושתיים) בין יריב ליריב דהיינו להתמקד בבניית ההפסקה שבין היריבים. 

רק לאחר שהקבוצה ביצעה את הקטה כאשר ההפסקות ברורות לחלוטין ומודגשות, עברתי לחידוד התחושה בקטע שבין ההפסקות הלו הוא היריב. תוך המשך שמירת  ההפסקה בין היריבים, דרשתי התפוצצות טוטלית של כל האנרגיה בין הפסקה להפסקה.  משום מה מסתבר שבסדר הזה קל יותר לתלמידים לקלוט את הקצב הנכון של יריב, הפסקה, יריב, הפסקה …  , תחושת הלחימה מתחזקת והגעתי במהירות רבה, יחסית, לקטה בוגרת יותר, קטה שהמתבונן בה חש  כי המבצע/ים מבין/ים את היריבים והלחימה שבה.

        ה. דגש מיוחד על הספירה. אם נחזור לרגע לסעיפים א, ב לעיל בהם המורה סופר יריבים עלינו לזכור כי הספירה מייצגת עבור המתאמן התקפה פתאומית, חזקה ובלתי מתפשרת של היריב. על הסופר להקפיד להיות ברור ונחרץ לחלוטין כדי להעביר את תחושת היריב התוקף למתאמנים. בו בזמן עליו להקפיד הקפדה מוחלטת שהתלמידים יעבדו לפי קצב ההתקפות שהוא משדר. תלמיד שיוצא לפני הזמן או מתחיל ביציאה ומקבל בדרך, תוך כדי תנועה, את הספירה, חש לעיתים שהיה זריז מכולם, שהקדים את היריב בהרבה. האמת היא שתלמיד כזה הפסיד ונוצח. גרוע מזה, הוא אפילו לא התמודד. הוא עבד בקצב פנימי שבדמיונו  ולא התמודד עם היריב שהצבנו בפניו. 

 האמור לעיל דן במתודולוגיה של הקניית התחושה הנכונה. ברור כי המבחן האמיתי של המתאמן הוא בהעברת הידע הזה אל שדה הקרב. במקרה שלנו אל אימון מרובה יריבים. 

 אנו מנועים כיום במצוות סנסה אושימה מבצוע אימונים "מטורפים"  בני 300 ואף 500 קטות כפי שעשינו בעבר. המכסימום ה"מקובל" כיום נע בין 100 ל- 150 קטות (1,000-2,000 יריבים) לאימון. 

 כמי שנוהג לבצע, עם הדוג'ו שלי, אימונים כאלו מעת לעת אני יכול להעיד שניתן לשמור בהם על תחושה נכונה מהיריב הראשון ועד לאחרון אם כי זהו מאמץ עילאי.

 הדרך הנכונה להעלות תלמיד על מסלול הקאטה/קומיטה היא הדרגתית. יש לדרוש זאת תחילה באימון של 200-300 יריבים (20-30) קטות במהלך האימונים הרגילים בדוג'ו, לעבור לאימון קרב נגד 500 יריבים (אימון הלוקח כבר כ 60 דקות) ולהגיע לבסוף לקרב נגד 1,000 יריבים ויותר דבר המחייב אימון שלם המוקדש לנושא.  

 כדי להגיע למיצוי מלא של תחושת הקרב רצוי (גם למתקדמים) לתרגל זאת תחילה בקטות הראשוניות (ההיאנים) ורק אחר כך לנסות ליישם זאת בקטות המתקדמות יותר, העשויות לדרוש השקעה וריכוז גם בתנועה ולכן אינן מאפשרת להקדיש 100 אחוז מתשומת הלב  לקרב, כפי שניתן  בקטה דוגמת היאן שודאן שביצענו עשרות אלפי פעמים. 

  והעיקר עלינו לשנן לעצמנו שוב ושוב: לא מדובר כאן בממוצעים ובאחוזים. אנו עוסקים כאן בתרגול של תהליך הקובע  חיים או מוות. 99 אחוזי הצלחה פירושם כשלון /מוות. גם אם גברתי  על 999 יריבים וכשלתי מול אחד הפסדתי את המלחמה.   

                                                                                            

/ הדרכה

Share the Post

About the Author

Comments

No comment yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *