העלון הדיגטלי של עמותת שוטוקאן אושימה דוג’ו קראטה-דו בישראל
מהדורה מספר 4, דצמבר 2022
מאפס למאה מפגש בין דורי באימון המיוחד
האם אתם זוכרים את כל האימונים המיוחדים שלכם? מניח שרובנו זוכרים לפחות את האימון הראשון. בעיקר את התחושות לפני ואחרי. מה לגבי האימון ה 99? ערב פתיחת אימון מיוחד במתכונת קיץ 2022 ישבנו לשיחה עם הילה בירנצוויג והדר סמולנסקי, חגורות לבנות מהדוג’ו של פרדי פנקלשטיין, שעבורן זהו האימון המיוחד הראשון. הפגשנו אותן עם גודאן מאיר וקסמן, שעבורו זה האימון ה 99!
אנו יושבים בכפר סילבר ביום שני בערב, מחר, מוקדם בבוקר, מתחיל האימון.
איך התחושה שלכן ערב האימון המיוחד הראשון?
“התרגשות. רוצות לתת את המקסימום” אומרת הדר. “לבוא ולעשות את העבודה” מוסיפה הילה.
איך התכוננתן?
“פרדי הכין אותנו במשך כמה חודשים. עשינו “מיני” אימונים מיוחדים בתוך האימון בדוג’ו. התאמנו גם מחוץ לדוג’ו בעצמנו.”
למה הכי מצפות באימון (חוץ מרגע הסיום)?
הדר: “אני מצפה לאימון קיבדאצ’י נשמע לי מעניין ומיוחד.”
האם יש לכן חששות?
הילה: “לא משהו ספציפי, חשש כללי שלא נצליח לסיים את האימון. “
מה המטרה מבחינתכן:
“להוציא את המיטב”.
כלומר?
“בכל אימון לתת את הכל, לא לשמור”
ואחרי האימון, מה אתן מצפות שהיה:
הדר: “מקווה שאוכל לטפוח לעצמי על השכם ולהגיד על הכבוד שעברתי את זה. אולי גם ללמוד דברים חדשים.”
הילה “חשוב גם להנות. וכמובן להרגיש שעשינו את זה כמו שצריך”.
יש איזה חרטות עכשיו שהגעתן, למה אני עושה את זה לעצמי?
“לא בכלל לא, התכוננו הרבה זמן מרגישות מוכנות! אנחנו מתכוננות כבר שמונה חודשים! אולי עשינו כמה אימונים כבר תוך כדי ההכנה (צוחקות). מתאמנות שלוש פעמים בשבוע. פרדי מבקש שנעבור אימון מיוחד לפני שנגשים למבחן לחגורה חומה.”
תכף נחזור לאימון המיוחד, אתן מתאמנות לא מעט, איזה חלק תופס הקראטה בחיים שלכן?
הילה: “חלק משמעותי בחיים שלי. לקח לי זמן להבין מה זה קראטה. בהתחלה פשוט רציתי לעשות קראטה כי אבא שלי מתאמן. לאט לאט נכנסתי לזה יותר וזה הופך לחלק מהחיים. פרדי גם דואג שהאימונים ישתלבו בחיי היום יום שלנו, שלא נזניח את בית הספר והלימודים.”
הדר: “הקרטה מרגיע, מרגיש כמו תרפיה לפעמים אחרי אימון. שמתי לב שמי שמתאמן הוא הכי לא אלים שיש”.
עוד מעט יצטרף אלינו מאיר וקסמן. מה תשאלו אותו?
“בטח נרצה לדעת איך הרגיש לפני האימון המיוחד הראשון והאם הוא לחוץ עדיין גם היום. אבל האמת שזה לא כל כך משנה כי האימון הוא חוויה מאוד אישית לכל אחד.”
מאיר וקסמן מצטרף אלינו. הילה והדר, אז מה הייתן רוצות לשאול את מאיר?
האם התרגשת או הייתי לחוץ לפני האימון הראשון שלך?
מאיר משיב. “האמת היא שלא. אני לא הטיפוס המתרגש, לא הייתי לחוץ אלא התלהבתי…האמת עכשיו אני לחוץ, כי אני כבר זקן ופצוע ואני חושש שלא אוכל לצלוח את האימון. מקווה שאשרוד אותו.”
מאיר, מה אתה מייעץ להן?
“אל תחששו מכלום ובעיקר על תסכלו לצדדים. כי מצד אחד יכול להיות מישהו שהוא תותח על ואם תסתכלו עליו תתיאשו כי תבינו שכרגע אתן לא יכולות להגיע לרמה שלו ומצד שני יהיה מישהו שהוא פחות טוב מכן ורק לעבור אותו זה לא מספיק. אין אלוהים, אין סניורים רק אתן עם עצמכן. זה אימון מאוד אישי. אתן צריכות להתרכז בלעשות טוב כל האימון זה מאוד קשה לשמור על רמת הריכוז הזו. יש כמה אימונים שהם אפילו יותר אישיים מאחרים: הקיבאדאצ’י כמובן וגם אלף אויצוקי. יש חושך וחצי מהאנשים מטיילים. אתן תחליטו לעצמכן האם אתן מעבירות את הזמן או עושות הכי חזק. שני האימונים האלה הן תמצית של האימון המיוחד בעיני.
מדובר בתחושה של התעלות, שאתן מצליחות להפיק את המקסימום ואני כבר אומר לכן שלא תצליחו לעשות את זה בכל רגע וזה בסדר. בסוף תרגישו תחשות שלא הרגשתן בחיים”.
הייתן רוצות לשאול את מאיר משהו נוסף?
כן, מה אתה חושב על אימון לגיל חמישים פלוס?
“אתן רוצות את האמת? זה התחיל בצרפת, חיפשו דרך להגדיל את כמות האנשים באימון ולשם כך רצו להחזיר את המבוגרים. לשם כך פיתחו את האימון שהוא מותאם לגיל מבוגר יותר. אני לא חושב שצריך לעשות את ההפרדה, שכל אחד יעשה את מה שהוא יכול לעשות לדעתי. אני ניסיתי לברוח לקבוצה הצעירה מדי פעם אבל כבר הפסקתי עם זה (צוחק).”
מאיר, ברמה האישית מה דוחף אותך לעשות כל כך הרבה אימונים?
“קודם כל אתגר אישי. אבל בעיקר, אחת המתנות שנותן לנו האימון המיוחד, הוא תגלית שרוב בני האדם לא חווים אותה. רוב האנשים כשעשו 20 אחוז ממה שהם יכולים בטוחים שעשו הכל. אבל יש לנו עוד שמונים אחוז של פוטנציאל שלא ממומש. מי שעושה אימונים מיוחדים ברצינות מגלה חלק מהשמונים אחוז האלה. הגילוי הזה הוא מתנה לא רק לקראטה אלא לחיים בכלל. אתה מגלה שאתה יכול להפיק מעצמך הרבה יותר בכל מה שלא תעסוק בו וזה אוצר של ממש שכאמור רוב האנשים לא נחשפים אליו. אולי קצת מגרדים את התחושה הזאת ביחידות קרביות בצבא. “
אתה היית ביחידה מיוחדת בצבא אז במה האימון המיוחד שונה?
“במסע בצבא אתה יכול ללכת מרחקים גדולים, אבל אתה יכול ‘לישון’ תוך כדי העיקר שהרגליים יעבדו. באימון המיוחד, כל צעד הוא היריב הבא; נדרשת רמת ערנות וריכוז הרבה יותר גבוהה. צריך לצאת מהאוטומט. זה בעצם נכון בכל גיל. גם באימון של המבוגרים; המאבק על הריכוז, הדיוק, חיבור השכמות, נכון בכל גיל ללא קשר לכמה חזק את עושה.”
איך אתה רואה את נושא ההכנה לאימון, האם צריך לעשות הכנה ואם כן מה היא?
“הסנסיי אמר פעם אני רוצה שאימון מיוחד יהיה שוק, אל תכינו את התלמידים. אני לא רציתי שהתלמידים שלי יעסקו בכושר הגופני. כשאתה נאבק על אוויר אתה מוותר מהר יותר ולא יכול לתת את כל כולך. לכן אני הייתי מכין את התלמידים שלי מבחינת סיבולת: ריצות בים, ושאר תרגילי עינויים.”
מאיר, אתה מתאמן כבר 44 שנים, איך אתה רואה את המשקל של האימון המיוחד בתוך כל האימונים שלנו?
“האימון הכי חשוב של איש קראטה, בעיקר ככל שהוא מנוסה יותר, זה האימון האישי שהוא עושה עם עצמו. כי זה משהו שצריך לעשות כל יום כדי להתקדם. האימון המיוחד, הוא השני בחשיבותו לדעתי כי עובד על המנטליות. האימון בדוג’ו הוא השלישי החשיבותו משם לוקחים חומר לעבודה האישית. בדרך כלל יש קורלציה בין כמות האימונים המיוחדים בדרגות הבכירות לבין רמת הרצינות באימונים ביום יום. כשמישהו אומר שהוא מתאמן הרבה שנים זה לא תמיד אומר משהו, כי אנשים לוקחים הפסקות. אבל כשלמישהו יש הרבה אימונים מיוחדים זה בדרך כלל מעיד על רמת הרצינות שלו בקראטה.
לסיום, מאיר מה היית מייעץ לבנות כדי שנפגש כולנו כאן עוד שלושים שנה וגם אז עדיין ימשיכו להתאמן?
“להמשיך ולחקור, להבין בהמשך שלא צריך רק כח והתפרצות אלא לחקור את הגוף את התנועה, לפתח קימה שבא מהבטן באמת. ללמוד לעבוד עם הגוף ולא עם היד והשרירים. לעבוד על טימיינג פנימי, תיאום בין כל אברי ההגוף. זה מסע שנמשך חיים שלמים”.
בהצלחה באימון!
לאחר סיום האימון חזרנו אל הילה והדר ומאיר לשמוע בקצרה איך היה להם.
הי הילה והדר, ברכות על סיום האימון המיוחד הראשון שלכן!
מה היה הרגע הכי קשה?
הדר: “היום הראשון, הכל היה חדש”
הילה: “האימון הראשון, קצת הכניס להלם ראשוני שכזה”.
והרגע המשמעותי ביותר?
הדר: “סיום אימון הקומיטה שהיה האימון שחששתי ממנו”
הילה: “גם עבורי. הרגשתי שזה היה אחד מהאימונים הטובים שלי”
מה הכי הפתיע אתכן?
הילה: “אימון 80 קאטות בסיום. הרגשתי שנתתי את כל כולי שם.”
הדר: “קיבאדאצ’י. זה היה האימון שהכי נהנתי ממנו. מאוד עוצמתי.”
הי מאיר, נו איך היה? הגוף החזיק מעמד?
“כרגיל אחרי האימון, הרגשת התעלות כמו בפעמים הראשונות. הכי קשה זה הפחד שלפני. אני נטול בירכיים ומפחד שמה שיש לא יחזיק מעמד. הפחד משתחרר אחרי אימון הבעיטות. הכי משמעותי זה סיום כל אימון שעברתי בשלום. ההפתעה הנעימה של האימון היא מספר החגורות הלבנות ומספרם של אלו שזה האימון הראשון שלהם. הם העתיד שלנו. המקסימום שלי כסניור הוא שילוב של מה שאני מפיק מעצמי ומה שאני מעביר ומקנה לאלה שאני אחראי עליהם. אצלי בד”כ האימון הכי טוב הוא אימון הקאטות בסוף. גם משתחררים מהחששות וגם נלחמים בכל הכוח.”
שיחת בכירים על האימון המיוחד – ערב פתיחת אימון מתכונת קיץ 2022, כפר סילבר
מאת סאנדאן, גדעון גלבוע, עורך העלון
חוה”מ סוכות בשעה שרוב עם ישראל מתכונן לשבוע עם המשפחה, בסוכה או בדרכים, כ 150 מתאמנים משוטוקאן ישראל עומדים לחוות חג סוכות אחר לגמרי. הם יבלו אותו במסגרת המשפחתית של שוטוקאן באימון מפרך. השנה כינס נשיא הבי בי סי, גודאן יניב פסו, את כל המתאמנים בערב שלפני האימון לפגישה, ארוכה יותר מהרגיל, בה הייתה לכולם הזדמנות לשמוע מעט מהבכירים של שוטוקאן על החוויות שלהם מהאימון המיוחד ולקבל השראה על המנטליות הנדרשת באימון.
מספר המתאמנים המתכנס באולם הכדורסל מרשים ביותר, חלקם יצטרפו רק בבוקר, אך אימון עם כזאת כמות של מתאמנים לא זכור לי כבר שנים רבות. בעוד שביציע מתיישבים המתאמנים, מולם נערכים בכירי העמותה שלנו. גודאן יניב פסו, מוביל האימון פותח ומזכיר לכולם שעלינו להודות לעצמנו על ההחלטה לצאת לאימון. זו החלטה לא קלה, גם אחרי הרבה אימונים. ומשכבר הגענו, עלינו להבין שהמטרה היא לא לשפר את הטכניקה אלא לחזק את המנטליות. החיים, אומר יניב, בסה”כ מורכבים מרגעים וכאן באימון יש לנו הזדמנות לחיות את הרגע במלוא מובן המילה; לתת את המקסימום שלנו, לעשות הכי טוב שאנחנו יודעים בכל רגע מבלי לחשוב על הרגע שיבוא אחריו או על הרגע שקדם לו. היריב האמיתי שלנו, מזכיר לנו יניב, הוא אנחנו עצמנו, ולכן צריכים להתסכל רק על עצמנו בתוך האימון ולוודא שעושים את המיטב שאנחנו יכולים באותו הרגע. אבל אנחנו לא לבד, הוא מדגיש בשיחת הפתיחה. יש לנו קהילה גדולה ומיוחדת, משפחת שוטוקאן שכוללת בכירים שעשו עשרות אימונים מיוחדים. הבכירים כאן לעזור לאחרים, לדחוף את המתאמנים קדימה. כשקשה לכם, מסביר יניב, תעזרו בכח של הקבוצה, כשיש לכם כח, תנו ממנו לאחרים. דבריו של יניב מזכירים את אחד ההסברים של סנסיי אושימה על האימון המיוחד שניתן לצפות בו כאן באדיבותו של גודאן ראובן אלקיס שהעלה את כל הסרטונים מאימוני הסנסיי לאינטרנט:
הסנסיי מסביר, שאחרי כעשרה או חמישה עשר אימונים מיוחדים הראשונים אנחנו משתחררים מהבלוק המנטלי הראשוני, מהחשש הגדול של היציאה לאימון. אנחנו אפילו מתחילים להתנהג קצת בטיפשות לדבריו כי אנחנו שמחים על השחרור הזה שמרגישים. אחרי כעשרים אימונים, אנחנו כבר באים לא רק בשביל עצמנו אלא כדי לדחוף את הצעירים באימון. מה אנו עושים בקראטה, שואל אושימה? אנחנו מחפשים את התשובה לשאלה: מי אני באמת? הסנסיי אומר שכאנשי קראטה אנחנו צריכים עיניים טובות, גדולות ופקוחות לרווחה; זאת כדי להתבונן בעצמנו ולהבין את התשובה לשאלה הזאת: מי אני באמת. זו כנראה גם הסיבה לחשיבות של האימון המיוחד, שהרי הוא הזדמנות להתסכל פנימה למצוא את הכוחות שיש בנו ולהבין מה אנחנו יכולים באמת.
חזרה לכפר סילבר, אושימה סנסיי, מספר יניב, עשה למעלה מ 140 אימונים מיוחדים, חלקם אף הרבה יותר ארוכים ממה שנהוג היום. במהלך קיץ אחד, הוא עשה 8 אימונים מיוחדים. יש לאן לשאוף אני מניח…
עכשיו הזדמנות לשמוע מכמה מהבכירים חוויות מעשרות אימונים ועצות אחרונות. גודאן אריה לוי, המתאמן הוותיק ביותר באימון הזה, פותח ומשתף שפעם התעלף באימון. “אל תחששו מזה, הוא אומר, התעוררתי אחרי דקה וראיתי איזה עולם יפה יש לנו. זו חוויה מיוחדת”. גודאן אשר חן, גודאן דני עמית, גודאן מאיר וקסמן כולם משתפים בחוויות אישיות החל מהאימון המיוחד הרשמי הראשון בישראל שהתרחש בשנת 1975 ובו היו 42 משתתפים ועד היום. שיהאן אלי כהן מסכם: “אנחנו רחמנים בני רחמנים כשמדובר בעצמנו, יש לנו תירוצים בלי סוף. תמצאו את הכוחות הפנימיים שלכם. המחקרים מראים שבני אדם לא ממצים אפילו 20% מסך היכולות שלהם, חפשו איך להגיע מעבר. תצאו מכאן עם יותר ממה שהגעתם…”.
על מבחני הדאן באימון המיוחד
ראיון עם נשיא הבי.בי.סי. גודאן יניב פסו
שלום יניב, איך אתה מתייחס למבחן בתוך דרך הקראטה, כמה הוא חשוב לדעתך ומה החשיבות שלו?
“למבחנים יש חשיבות בכך שמספר בוחנים יכולים לראות את המתאמן יחד, לבחון אותו לעומק ולתת לו הערות אחר כך. מה שהכי חשוב, זו הדרך למבחן: האימונים על החומר הספציפי לדרגה מסוימת. התוצאה פחות חשובה. חשיבות נוספת שיש למבחן, היא עמידה בלחץ מול בוחנים וקהל; זו חוויה חשובה המאפשרת לראות איך אתה יכול להתמודד באמת, בקרב.
באופן אישי, במשך השנים ממש לא אהבתי לראות את המבחנים. עם הזמן, התבהר לי שהסיבה לכך היא שרואים כל כך הרבה וכל כך לעומק את המתאמן, את האדם ,שנבחן וזו חוויה מאוד אינטימית שקשה היה לי לצפות בה מהצד. אם זאת, השנה, יכולתי לראות את הנבחנים עם הרבה חמלה ואהבה וממש נהניתי לראות את הדרך שאנשים עשו.”
איך היו המבחנים השנה באופן כללי?
בהשוואה לשנים אחרות אני חושב שהשנה המבחנים היו ברמה סבירה וברמה טובה יותר משנה שעברה.
תוכל להזכיר לנו מה הדברים המרכזיים שאתם מסתכלים עליהם במבחן לכל אחת מדרגות הדאן?
“לדרך ולאימון לכל דרגה יש משמעות והיא עוזרת למתאמן לעלות ברמה. זה כמובן לא אומר שלא צריך להתאמן על חומר של דרגות אחרות מעליך ומתחתיך.
המבחן לדאן אחד הוא מבחן בסיס -אדמה – כלומר, האם אתה יכול להתחיל ללמוד קראטה, האם יש לך את העקרונות הבסיסיים, את היסודות הטכניים המנטליים. המבחן הראשון כולל גם סוג של אירימי ראשוני שהוא תרגיל מאוד חשוב בתרגול של טנומון.
המבחן לדאן שתיים הוא מבחן של לחימה, ביטוי של האש שלנו .
סנסיי אושימה אמר, שצריך לעשות לפחות 500 שעות קומיטה כדי לגשת לדאן שתיים, כך שהכוונה היא לראות את הלוחם שבך.
המבחן לדאן שלוש, הוא המבחן של בכירות. האם אתה יכול להיות בכיר להוביל קבוצה להקרין על אנשים. זה צריך להתבטא גם בלחימה: כלומר לשלוט ביריב. המבחן לדאן ארבע, הוא למעשה המבחן הטכני האחרון החשוב. במבחן הזה, אתה צריך להיות מסוגל לחבר את ההארה (הבטן) לאגרוף ולהצליח להבין וליישם באופן מלא אירימי- כניסה פנימה לתוך ההתקפה של היריב, לתוך המנטליות שלו עם כל הגוף שלך ובהקרבה, אבל לא בטפשות. המבחן לדאן חמש הוא מבחן של אופי. כבר לא מדובר רק על טכניקה, אלא על איזה מין בנאדם אתה. ואחד השינויים במבחן הזה הוא שאתה עושה קומיטה עם חבר שאיבד את ההכרה. משתמש ביכולת השקט השליטה והלחימה להחזיר אותו לחיים”.
איך האינטראקציה בין השופטים בבחינות, האם יש תמימות דעים או הרבה חילוקי דעות?
“אני יכול לענות רק לגבי המבחנים האחרונים; שולחן הבוחנים מורכב מאנשים ברמה ובאיכות יוצאת דופן. יש כמובן מגוון דעות, אבל המבחנים והישיבה על התוצאות היו נטולי אגו ופוליטיקה ואינטרסים.
יכולנו לראות דעות מקצועיות וראייה עמוקה של המורים. למדתי מהם הרבה. לא כולם מסכימים על כל החלטה וזה נורמלי”.
מה המשקל של ההתקדמות האישית שעשה הנבחן ביחס לעצמו בהחלטה על הדרגה? בייחוד במקרה של אנשים התמודדים עם מגבלה פיזית כלשהיא ועדיין נבחנים? יש לנו לא מעט מבוגרים והם אינם יכולים להציג במבחן את אותה יכולת של מועמדים צעירים, איך מתייחסים לזה?
“נכון יש מגוון של נבחנים. חלקם מבוגרים חלקם עם מגבלות ובעיות פיסיות. אנו משתדלים להתחשב ולהבין את המקרים המיוחדים עם זאת יש רף מסוים לקבלת הדרגה ולבוחנים יש מחויבות ואחריות על ההחלטה של הענקת דרגה. אני חושב שהשנה לא היינו קלים.”
לכל אחד מאיתנו יש את המורה שלו בדוג’ו אבל הוא לא זה שבוחן ולעיתים יש יתרון בלקבל משוב ישיר לפני המבחן ממי שבאמת בוחן אותנו. מה הדרך לעשות זאת מעבר לאימונים הרשמיים של שוטוקאן?
“למורה יש את המשקל החשוב והכבד ביותר על הובלת של התלמיד.
יחד עם זאת, אני חושב שכל אחד מאיתנו צריך להיות פתוח לשמוע דעות ועצות נוספות. על המורה עצמו לדעת להעזר גם בדעה של מורה נוסף. לעיתים גם התלמיד בעצמו יכול לקבל משוב מכיוונים נוספים. למזלנו בעמותה יש הרבה בכירים שמוכנים תמיד לעזור ולתרום מזמנם. אני ממליץ לכולם להעזר בהם”.
כשמתאמן לא עובר את המבחן, מה אתה ממליץ לו לעשות אחרת כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה בפעם הבאה?
“במשך השנה קיימתי אימונים לדרגות השונות על החומר הספציפי שלהם וכך גם אעשה בשנה הבאה. כמו כן קיימתי אימון משוב אישי לכל הנבחנים שלא עברו את המבחן. לא משנה אם עברת או לא, אנחנו שואפים להשתפר כל הזמן ועבור מי שלא עבר זה ברור יותר שיש לו על מה לעבוד; הכי חשוב להיות פתוח לשינויים ולא תקוע אחרת תחזור על אותן טעויות. אני אישית, עברתי את כל המבחנים מלבד פעם אחת שלא עברתי לדאן שתיים, ובכל זאת בסוף כל מבחן חיפשתי את המובילים והבוחנים לקבל פידבק והערות”.
תמיד אומרים לנו שהאימון המיוחד הוא חלק מהמבחן, כמה אתה באמת רואה קורלציה בין האופן בו המתאמן ניגש ומבצע את האימון המיוחד להצלחה בבחינה? יש הפתעות בהקשר הזה?
“האימון המיוחד חשוב ומשמעותי יותר מהמבחן. רואים בברור שמי שעשה אימון חזק, המבחן שלו חזק יותר. באותה מידה, מי שניגש מסיבה מסוימת למבחן מבלי שעשה אימון מיוחד לפני כן, מגיע במנטליות אחרת. אגב לכל נבחן יש ציון על האימון שמופיע על הטופס מהמובילים של האימון”.
לסיום בנימה אישית, זו הפעם הראשונה שלך כראש בי בי סי במבחנים, איך מרגיש ראש הבי בי סי במבחן כזה? מה, אם בכלל, השינויים שאתה חושב שצריך להכניס למבחנים בהמשך הדרך אם בכלל?
“הרגשתי שהמעמד מחייב התייחסות מכבדת והוגנת עבור כל מי שבא והשקיע שנים כדי להראות את עצמו דרך הקראטה. לגבי שינויים אני מעדיף להתייחס לזה בעוד מספר שנים. כן הייתי רוצה לציין מספר הערות שחזרו על עצמם במבחנים ועליהן אנחנו צריכים לעבוד: ראשית, הקאטות שהן לב המבחן והאימון; צריכות להיות ברמה יותר גבוהה משאר החלקים במבחן. היינו רוצים שבקאטה נוכל להתבטא כפי שאנחנו, להביא את מלוא ההבנה שלנו בקראטה ואת האישיות שלנו, לשם כך צריך לעבוד עליה בצורה נכונה יותר פעמים.
דבר נוסף שחוזר על עצמו אצל רבים, הוא האגן שלא מספיק נכנס לתנועה, לא מספיק מוביל את התנועה ולא מספיק פתוח ומשוחרר.
דבר שלישי כללי הוא הזרימה; לחימה צריכה להתבצע בתנועה חלקה וזורמת, בתנועות שמתחברות ביניהן ומותאמות ליריב ולא קטועות ובודדות. לסיכום אני רוצה להדגיש שאנחנו בשוטוקאן לא מתאמנים ולא יוצאים לאימון מיוחד בשביל המבחן.”
על העבודה המנטלית בקראטה והאימון המיוחד
מאת קרן פוקס, קיו 2, דוג’ו אשחר
״אנחנו יוצאים לאימון המיוחד כדי לאמן את המיינד ואת המנטליות. אנו יוצאים כדי לאוורר ולהסיר חלודה מהנפש. האימון המיוחד הוא מעין שטיפה לנשמה״ (גודאן יניב פסו, נשיא ה BBC).
לאימון המיוחד האחרון הייתי אמורה להגיע. היתה לי עוד תוכנית צד במהלך האימון – לראיין כמה דינוזאורים עוצמתיים מסוג גודאן, ולנסות לפצח את השאלה שעוברת במוחו של כל אדם נורמאלי במהלך סשן האימון הראשון, ואולי גם בכל אלו שאחריו – למה אנחנו עושים את זה לעצמנו, פעם אחרי פעם? למה זה טוב?
לא הייתי צריכה הכנה נפשית כדי להשתכנע להגיע – כיוון שאני נמנית על חבורת הסרוטים המחכים לזה בכיליון עיניים. למה? אני מכורה לתחושת העילוי שאחרי, לאחוות הלוחמים המתהווה במהלך מאמץ וחוויה יוצאת מגדר הרגיל, לתחושה הממכרת של התשישות בכל השרירים, ויותר מהכל – לשינה העמוקה והמתוקה שבין האימונים…כן, מי שלא חווה אימון מיוחד לא מסוגל לדמיין כמה השינה העמוקה הזו, במיוחד לאמהות שבינינו היא נהפכת למשאת נפש…..אני בעצם יוצאת לאימונים מיוחדים כדי לנוח…. אז נרשמתי כחודשיים מראש, אפילו שמתי ביומן, למחרת החזרה מקמפינג משפחתי באזור מבודד בצפון. בבוקר הנסיעה לאימון המיוחד, לאחר ארבעה ימים שבהם התנתקתי מהעולם, פתחתי את הטלפון וחשכו עיני…..לקח לי קצת זמן להבין, שעם כל ההכנות שעשיתי, טעיתי ביום והאימון החל בלעדיי….היה לי הרבה זמן לחשוב על למה זה קרה. איך יכולתי לפספס. תוך כדי עלו לי כמה רעיונות לגבי מהות דרכו של הלוחם – בחיים ובקרב והמקום של האימון המיוחד בכל זה, ותמצית מן הדברים אשתף כאן. בהזדמנות זאת, אני גם רוצה להודות לגודאן דני עמית ולשיהאן אלי כהן, שישבו איתי לשיחה במהלך האימון המיוחד, שיחה שאת תמציתה תמצאו בפסקאות הבאות.
האימון המיוחד הוא אחד האמצעים הטובים ביותר שיש לשיפור העצמי. במהלך האימון המיוחד, כל אחד פוגש לפחות משבר אחד, וכל אחד מתמודד אחרת עם הקושי הפיזי הזה. אם אדם נכנס לרחמים עצמיים, ואז מפסיק לתת את כל כולו, הוא לא מרמה אף אחד אלא את עצמו. אם הוא נותן את הכל מול הקושי, הוא מגלה כוחות חדשים, מגיע להתרוממות רוח ומרגיש שהוא יכול לכבוש את העולם. הקושי הופך ליתרון. אחד האימונים הכי מאתגרים במהלך האימון הוא הקיבאדאצ’י; נידאן עינת בר און – כהן כתבה על זה האימון הזה מאמר אקדמי שאשתף מתוכו כמה פנינים כאן. עמידת הקיבאדאצ’י באימון המיוחד מכילה את כל מה שהקראטה אמור ללמד את האדם בצורה מרוכזת, וללא תנועה אחת. האימון של עמידת הקיבאדאצ’י נחשב למאתגר מכולם. העמידה, היא השיא של אימון שנועד לחבר בין העולם הפיזי למנטלי. לאחר כמה דקות הכאב נעשה בלתי נסבל, ואז ההתמודדות האישית עם הכאב מתחילה. עמידת הקיבאדאצ’י באימון המיוחד היא סוג של מדיטציה, בה הזמן או הטכניקה מאבדים משמעות. זהו קרב מול העצמי, חישול עצמי כדי לזכות במאפייני האופי של לוחמים.
גם בחיי היום יום, הקושי בהתמודדות הוא בעיקר מנטלי. האם אנחנו קורסים אל מול הקושי, ונהפכים לקטנים יותר ויותר תוך כדי בחירה בסיפור הקורבן ובריחה מלקיחת אחריות ומהתמודדות, או שאנחנו מאמצים את המנטליות של לוחם? ומול כל מה שהחיים מזמנים לנו עומדים בפוקוס בעמידת מוצא, מוכנים לקרב שבו הכי טוב שבנו ינצח. אבל מהם מאפייני האופי של הלוחם, בקרב ובחיי היום יום?
המהות של שיטת שוטוקאן קראטה-דו, הבאה לידי ביטוי באימון המיוחד, היא פיתוח מנטליות של לוחם מול כל מה שהחיים מזמנים לנו, מציאת עוצמות פנימיות שהולכות ומשתפרות עם מאמץ עילאי המביא אותנו לקצה גבול היכולת שלנו שכל הזמן נמתח ומתפתח כלפי מעלה. הפיתוח המתמיד הזה, ההתמודדות מול הקושי מבלי לוותר לעצמנו, מחשלים את רוחנו ומביאים אותנו למצב של שקט פנימי. השקט הזה, מאפשר לחוות את החיים במלואם. הוא גם מאפשר בזמן קרב פיזי או קרב עם המציאות היומיומית לעצור רגע ולהתחבר לשקט שדרכו אפשר לזהות כוונות נסתרות, סכנה או לראות אנשים מבעד למסיכות, ועל ידי כך להיות מוכן לכל מה שחיים, או היריב מזמנים לנו.
כשהגעתי לבקר באחד מימי האימון המיוחד שפיספסתי, הרגשתי תחושת החמצה. כמו מבקר המתבונן מהצד בקנאה בקליקה מיוחדת של אנשים שנראה שיד האלוקים נוגעת בהם, גם אני קצת קינאתי. קינאתי בתחושת התעלות הרוח, בזקיפות הקומה, בפנים הקורנות…. היתה לכולם שלווה פנימית מדהימה, ועיניים נוצצות. כשהסתכלתי בהם הבנתי. גם בתרבויות עתיקות, לוחם לא נהפך ללוחם לפני שהוא פוגש ונלחם בשדים שלו. ובכל שיטת התפתחות אישית שנבחר בה – הידע העתיק שנלמד ישאר בתיאוריה אם לא ניישם אותו. הקראטה הוא לא אוסף תנועות להגנה עצמית. ולוחם – הוא לא בהכרח זה שמנצח בקרב. לוחם הוא זה שמסתכל לפחדים הכי גדולים עמוק בעיניים ויודע שלעולם לא יכניעו אותו. והאימון המיוחד הוא בית ספר ללוחמים.
דרך הקראטה והפילוסופיה של המזרח הרחוק
מאת יודאן, טניה אגורסקי
כאשר אנחנו מתאמנים ומבצעים קאטות, קיהון או קומיטה אנחנו נחשפים, דרך התנועה, לצורת החשיבה של המזרח הרחוק. חשיבה זאת הייתה הבסיס לכל אומנויות הלחימה שמקורן באזור הזה. למרות שישנם הרבה זרמים פילוסופיים במזרח הרחוק, ניתן להבחין במספר הנחות יסוד משותפות בכולן. הבנה של הנחות היסוד האלה, היא חשובה למי שרוצה להבין טוב יותר את תפיסת העולם שעומדת מאחורי אומניות הלחימה. במאמר הקצר הזה אנסה לפרט את ההנחות המרכזיות. מכאן כל אחד מאיתנו יוכל לבחור איזה תפיסות הוא רוצה לאמץ לפעול בהתאם.
אינטואיציה
המחשבה הסינית/יפנית העתיקה היא במהותה מחשבה אינטואיטיבית המבוססת על הקשבה לתנועה, אוספת את כל התופעות כולן ומאגדת אותן, ועושה זאת ללא הגבלות, ללא הפרדות וללא שימוש בתבניות אינטלקטואליות. לכן, קיימת חשיבות רבה לאימון תוך כדי הקשבה לתנועת הגוף ולסביבה; ליריב בקומיטה, לאנשים ולסביבה בקיהון ובקאטה.
‘האחד’
כל התופעות ביקום (בין השמים לארץ) קשורות אלו באלו, ויש ביניהן אחדות. המקור המשותף לכל התופעות והתנועות הוא ה’אחד’ הבלתי נתפס, חסר השם; שכן כל ניסיון לתת שם למושג ה’אחד’ הבלתי נתפס, מעביר אותו אל עולם החומר ומרחיק אותנו מהאפשרות להבינו. התבוננות בעזרת מדיטציה היא הדרך להתקרב להבנת ה’אחד’. שמות שונים עוזרים לנו לדבר על ה’אחד’. השימוש בשמות השונים הבדיל בין האסכולות השונות:
道 דאו (בשפה הסינית, דו בשפה היפנית) – הדרך
太一 טאי יי – האחד הגדול
太極 טאי ג’י – הפסגה הגדולה – אחדות של המקור המשותף (טאי ג’י צ’ואן פירושו ‘היד של הפסגה הגדולה’).
לכן אין קיום לדבר העומד בפני עצמו. גם הגישה אל האדם היא הוליסטית: מתייחסים אל הישות כולה (ללא הפרדה בין גוף לנפש ולרוח) ואל יחסי הגומלין של האדם עם היקום (האדם מושפע מן היקום ומשתנה יחד אתו). לכן גם אין אפשרות לטפל בחלקים נפרדים של הגוף או הנפש של השלם הקרוי אדם. מכיוון שכך, באומנויות לחימה אנו עובדים על אדם כישות מלאה הקשורה לסביבה (ללא הפרדה בין גוף לנפש ולרוח). אימון גופני משפיע על הרגשות והרוח. הרוח משפיע על האימון גופני כמו שגם חיי הנפש משפיעים על אימון גופני.
צ’י 氣
מתוך גישת האחדות, נוצר מושג הצ’י (בשפה הסינית, קי בשפה היפנית), המבטא אנרגיה, נשימה, קצב וכל תנועה שהיא, תנועת החיים, ‘האחדות הפועלת’. יש רק צ’י אחד בלבד בכל היקום, ומכנים אותו בשמות שונים על פי התפקידים שהוא ממלא. הצ’י/קי מניע את כל התופעות המתרחשות ביקום (שמים וארץ), הוא אינו יציב מטבעו ונמצא תמיד במצבי עלייה או ירידה. לכן כאשר אנחנו מתאמנים אנחנו עובדים על הצ’י/הקי.
חוקים המסבירים את תנועת הצ’י/קי
בעת העתיקה אהבו בני סין לצפות בתופעות המתקיימות ביקום (שינויים של צ’י/קי) ולסווג אותן. לצורך סיווג זה, משמשים שני חוקים עיקריים המתארים שינויים בתנועת הצ’י (חוקים אלו נכונים לא רק בסין אלא ביקום כולו):
- החוק המסדר את שני ההיבטים של כל תופעה ואת הקצב של כל תנועה (חוק זה מנסה לתאר את האחדות [הפסגה הגדולה] דרך שני סמלים: יין ויאנג – לילה ויום, שאיפה ונשיפה, מהיר-איטי, חוץ-פנים);
- החוק המסדר את חמש המשפחות של תופעות האנרגיה ביקום (המתבסס על סדרת חמשת הסמלים או חמש התנועות ]היסודות[: עץ, אש, אדמה, מתכת ומים). ניתן למצוא קשר בין חוקי השתנות הצ’י/הקי ואומנויות לחימה. נרחיב על כך בכתבות הבאות.
כבוד למורה
כבוד האבות היה חשוב מאוד בתרבות הסינית העתיקה, כיבוד אב ואם הוא מחוקי היסוד של האסכולה הקונפוציאנית. לכן יש חשיבות לכבוד לבכירים בשיטה – מורים, “סניורים”.
בברכת אימונים פוריים ומועילים.
דוג’ו אחד – והפעם: ארבעה דוג’ואים ומבחן דרגות קיו אחד
מאת סאנדאן גדעון גלבוע, עורך העלון
בחודש נובמבר, התקיים מבחן דרגות קיו משותף לארבעה דוג’ואים נצר סירני, הדוג’ו המארח, בראשות סאנדאן גבו וייס, אלחריזי בראשות גודאן רענן רוט, אלישמע בראשות גודאן תמיר קוך וגעש בראשות גודאן יואב דרורי. המבחן התקיים בנצר סירני עם אירוח מלא, כולל ארוחה מפוארת, של סאנדאן גבו וייס וחברי הדוג’ו המאוד גדול שלו.
בין ארבעת הדוג’ואים שלנו, יש כבר מסורת של כמה שנים של מבחנים משותפים. מתכנסים, לפחות פעם בשנה, יחד לאירוע שכולל אימון משותף, או לפי דרגות, מבחן משותף וארוחה משותפת. הפעם התחלקנו לדרגות. הנבחנים קיבלו חימום, חזרה מרוכזת על החומרים ואימון להעלאת הקימה, מיודאן מגל פנחס. שאר הדרגות הבכירות יותר התחלקו לקבוצות ועבדו על החומרים שלהם. האימון הפותח הוא גם סיבה טובה לאלו שלא נבחנים להגיע ואחר כך להראות נוכחות ותמיכה במתאמנים שנבחנים. המסגרת המשותפת של המבחן, נותנת הרבה מעבר לאלמנט החברתי של האירוע. ראשית, היו לנו 22 נבחנים, רובם חגורות לבנות. כמות יפה ומעודדת. במבחן נכחו גם לא מעט נידאנים שסייעו להגיש את הנבחנים ותרגלו את נושא ההובלה תוך כדי. בקהל הגדול וגם באירוע סביב, יש משהו שהופך את המבחן לאירוע יותר חגיגי ומתאים למעמד. מעבר לכך נבחנים יש הזדמנות לעמוד מול יריבים שהם פחות רגילים אליהם מהאימונים הקבועים בדוג’ו מה שמחדד את התגובות ומוציא מהם את המיטב. למאמנים בכל דוג’ו המסגרת הזאת, יוצרת הזדמנות לקבל משוב על התלמידים ממורים ובכירים אחרים ובכך בעצם להבין איפה הם יכולים להשתפר. במחנים הסתיימו בהצלחה, כמו תמיד, היו אלה שעברו, היו אלה שיעברו בפעמים הבאות אך כולנו לקחנו מהאימון ומהמבחן המשותף תובנות.
20 עקרונות
מדור קבוע, מאת סאנדאן, מוטי סיבוני, דוג’ו גאולים, מיקי דותן, ירושלים
מתוך הספר: “עשרים העקרונות המנחים של הקראטה”.
המורשת הרוחנית של המאסטר.
Gichin Fonakoshi
העקרונות התמציתיים בספר זה נכתבו בידי מאסטר גיצ’ין פונקושי Gichin Fonakoshi.
בשנת 1938 העלהGenwa Nakasone את העקרונות על הכתב, והוסיף לכל עיקרון דברי הסבר קצרים, שאושרו על ידי מאסטר פונקושי בטרם יציאת הספר לדפוס.
הספר תורגם לאנגלית בשנת 2003 על ידי John Teramoto שכתב גם הקדמה קצרה. בסוף הספר ישנם דברי סיום, שנכתבו על ידיJotaro Takagi נשיא שוטוקאי קראטה-דו דאז.
בהקדמה לספר, כותבGenwa Nakasone שמאסטר Fonakoshi ייסד את עשרים העקרונות המנחים של הקראטה, כדי להנחות ולעודד את תלמידיו האישיים, לחקור את ההיבטים הרוחניים של דרך הקראטה, קראטה-דו.
הוא מוסיף שם, שאותם השואפים להתאמן בדרך הקראטה, צריכים להתמקד לא רק בהיבטים הטכניים של הקראטה, אלא גם לשאוף לטיפוח ההיבטים הרוחניים של “הדרך”.
בכל עלון נביא הביא עיקרון מתורגם אחד.
[התרגום מאנגלית אושר על-ידי שיהאן אלי כהן]
עקרון רביעי: ראשית דע את עצמך, לאחר מכן דע את האחרים
“כאשר אדם יודע את עצמו ואת אויבו, הוא לא יהיה בסכנה אף במאה קרבות. כאשר אדם בור לגבי אויבו אך עדיין יודע את עצמו, הסיכויים לניצחון או לתבוסה שווים. כאשר האדם לא יודע את אויבו ולא את עצמו, כל אחד ואחד מהקרבות יכניס אותו לסכנה וודאית”*
Sun Tzu, “Offensive Strategy”, The Art of War
עוד מימי קדם, הופץ הקטע המפורסם הזה באופן נרחב בקרב אותם המתאמנים באומנויות הלחימה. דרך המאמצים האישיים שלנו, אנחנו הופכים מודעים לטכניקות המועדפות עלינו, ולנקודות התורפה שלנו. אולם בלחימה, לא רק שחובה עלינו להיות ערים היטב לחוזקות ולחולשות שלנו, עלינו גם להבין את אלו של יריבינו. אז, אפילו במאה עימותים, הסכנה מזערית. אם אנחנו יודעים את עצמנו אך לא יודעים את היריב, הניצחון או התבוסה תלויים במזל. אבל להיכנס לתוך קרב מבלי לדעת את היריב או את עצמנו זה כמו לדקור משהו בפראות וללא אבחנה, או להילחם מתוך עיוורון – וכל אחד ואחד מהמפגשים מכניס אותנו לסכנה ממשית.
מתאמני הקראטה חייבים להיות ערים באופן מלא לחוזקות שלהם ולנקודות התורפה שלהם, ולעולם לא להיות כסומים או כמוכי סנוורים כתוצאה מיהירות או מיתר בטחון עצמי. אז הם יוכלו להעריך נכונה בקור רוח ובזהירות את החוזקות והחולשות של יריביהם, ולייצר אסטרטגיה אידיאלית.
*להלן הציטוט המקורי מתוך הספר: “The Art of War” של Sun Tzu (הערת המתרגם):
”הכר את האויב שלך, והכר את עצמך. אפילו אם תילחם במאה קרבות, לעולם לא תובס. אם אינך מכיר את האויב אבל אתה מכיר את עצמך, סיכוייך לנצח או להפסיד שווים. אם אינך מכיר את האויב שלך ואינך מכיר את עצמך – אין ספק שתובס בכל הקרבות.”
מסע לברלין
גודאן, דני עמית
היה לי קשה מאוד לקבל החלטה לנסוע לברלין. גדלתי בבית שבו אסור היה להזכיר את גרמניה, אסור היה לקנות מוצרים משם ובוודאי שלא לנסוע לגרמניה. אבל השנים חלפו, משהו באיסור המשפחתי קהה מעט, אם כי הזיכרון נשאר חד כתער. מזה כמה שנים “מנדנד” לי חבר, שהיה 4 שנים בשליחות בברלין, להגיע לשם. בסוף “נשברתי” והסכמתי, ואז הגיעה הקורונה ועניין הנסיעה נדחה. השנה לא נותרה ברירה ונסעתי. על מנת “לרכך” את הביקור , חיפשתי ומצאתי דוג’ו שוטוקאן בברלין. התקשרתי אליהם, רק כדי לברר מועדי אימון על מנת להתאמן לפחות פעם אחת . חברי הדוג’ו “קפצו” על ההזדמנות וביקשו ממני להעביר אימונים נוספים. סיכמנו שאאמן בדוג’ו ביום שלישי ( אימון “רגיל”) ובנוסף אוביל סדנה טכנית בת 3 אימונים של שעתיים כל אחד במהלך סוף השבוע. וכך אכן היה. הובלתי 4 אימונים. הידיעה שאני – יהודי וישראלי , בן לפליטי שואה – מגיע לברלין בירת גרמניה כגודאן וכנציג שוטוקאן ישראל , על מנת ללמד אותם אומנות לחימה, נתנה לי כח ועוצמה שלא ידעתי. מי שמגיע לדוג’ו שוטוקאן בארץ זרה , מכיר את ההרגשה – פתאום אתה בבית. וכשאתה מגיע כגודאן במטרה להעביר אימונים , ההרגשה ותחושת הבית חזקה אף יותר. השפה מעולם לא היוותה מכשול בשוטוקאן . שפת הקראטה והחינוך בדוג’ו היא משותפת לכולנו בכל העולם.
פיתחתי לי “הרגל” , במקום “נאום” זיכרון, אני מבצע קאטה בכל מקום בו נהרגו יהודים בגלל היותם יהודים. במחנה המוות אושוויץ, ביצעתי קאטה ברחבת האנדרטה, כאן ביצעתי קאטה על רציף 17 של הרכבת שהובילה יהודים אל מחנות המוות. 2 קאטות נוספות ביצעתי בווילה וואנזה, במקום בו נרקמה התוכנית הסופית להשמדת היהודים באירופה.
אימון ביפן
גודאן רואי רויטמן מבקר ביפן והעביר שם מספר אימונים בדוג’ו של שיהאן אלי כהן. יצרנו איתו קשר לשמוע עוד…
שלום רואי, ספר מה מביא אותך ליפן?
עבודה.
מבין שהעברת אימון בדוג’ו של אלי כהן?
כן. זה דוג’ו שוטוקאן שיסד אלי כהן לפני כ 15 שנה והוא מאמן בו כשהוא ביפן. הוא ידע שאני ביפן, ומאחר והוא הדריך בשוויץ לפי הזמנת השויצרים, נתן לי את הזכות להעביר אימון במקומו.
מה היה נושא האימון ועל מה עבדתם?
עבדנו על המותניים.לפני שנים תרגמו את המונח “היפס” לאגן, והסנסה תמיד חזר לנושא המותניים. גם כעת שהיינו בדוגו שלו עם אלי כהן ,הדגיש את המילה “היפס”. יש לכך משמעות גדולה שלא כאן המקום להרחיב עליה. כמו כן עבדנו על טקי שודאן וסמבון קומיטה.
איך מצאת את היפנים?
נחמדים ונעימים, אירחו אותי לבירה וארוחה סינית, שלא אכלתי מטעמי כשרות…הם שכרו קומה להרבה זמן והדוגו שלהם מצוין. בגמר השיעור, כל אחד מקבל מטלית רטובה ומנקה את הדוגו ביחד עם כולם.
מי הם שני האנשים שאוחזים בחרבות בתמונה?
אני מתאמן בחרב יפנית מזה זמן (יאי דו). אלי כהן, גודאן ביאי דו, מתאמן בדוג’ו הזה מאז היה שגריר ישראל ביפן. אלי המליץ לי ללכת להתאמן. אכן נסעתי מחוץ לטוקיו לאימון. היה מרתק. שני האנשים עם חרב עץ הם אני עם גבי למצלמה והמאמנת בת ה80 בתרגיל עם חרב מעץ (בוקטו).
אימון שחורות דצמבר 2022
ביום שישי ה 9 בדצמבר, התקיים אימון שחורות בדוג’ו תל אביב. את האימון העבירו גודאן יניב פסו, גודאן גדי מזרחי וגודאן תמיר קוך. החלק מהרכזי של האימון, הוגדש לעבודה עם כריות. גדי עבד איתנו על שילובים של בעיטות ואוראקן. הוא פתח והדגים איך כמעט בכל קאטה ישנה תנועת אוראקן ונתן לנו לעבוד על שילובים מהקאטות השונות כמו גם שילובים יותר יצירתיים. תמיר לקח את הדברים משם ועבר לעבוד איתנו על אויצוקי. התחלנו בכמה תרגילי בסיס כתזכורת לאיך מבצעים את התנועה הכל כך חשובה הזאת. אחר כך, חזרנו לעבוד על הכריות לבחון את עוצמת התנועה. משם המשכנו לבעיטות מטווח קרוב אל הכרית. העבודה עם כריות, היא תמיד הזדמנות מצוינת לבחינת את האימפקט של התנועות שלנו: השלמות של התנועה, כמו למשל האם האגרוף באמת סגור או האם אנו פוגעים עם החלק הנכון. בנוסף, העבודה הזאת מאפשרת לנו לבחון את הסוגים השונים של הפגיעה: חדירה עמוקה לתוך המאסה של היריב עם הרבה משקל, לעומת נעיצה ממוקדת בשטח פגיעה קטן יותר. את האימון סיימנו בקאטות בהובלת יניב פסו ובהרגשה חזקה. היה מצוין.
עלון שוטו כאן
עורך: גדעון גלבוע
רוצים לכתוב, להתראיין, להזמין אותנו לאימון אצלכם בדוג’ו? אנא פנו אלינו:
| gngilboa@gmail.com | 054-5664485
